היות שלאירוע של קבלת המסמך המסווג בידי פישר לא קדם אירוע של הוצאת המסמך ממשמורת המדינה על ידי מלכה, אלא מדובר בשתי פעולות - של מלכה מזה ושל פישר מזה - שהתלכדו לכדי אותו אירוע יחיד, פעולתו של פישר לא פגעה בערך החברתי המוגן באמצעות העבירה של קבלת נכסים שהושגו בפשע, למרות שהואשם והורשע בה. בנסיבות המקרה, העבירה של קבלת המסמך המשטרתי נבלעת אפוא בעבירת השיבוש, ולא יוטל בגינה עונש נוסף.
מדיניות הענישה הנהוגה
תיווך בשוחד
- פסיקת בית המשפט העליון התוותה מדיניות ענישה מחמירה כלפי עבירות השוחד. זאת לנוכח חומרת תופעת השחיתות השלטונית, שעבירות השוחד נמנות על המובהקות שבהן; הקלון שהיא מטילה בשירות הציבורי בכללותו; ונחיצותה של ענישה משמעותית במסגרת המאבק בביטוייה המעשיים של התופעה וחיזוק ההרתעה הנדרשת למיגורה (ע"פ 267/13 מדינת ישראל נ' לוי, פסקאות 14-13 (23.6.2013); ע"פ 3609/14 מדינת ישראל נ' אלסין, פסקה 10 (20.10.2014)). מכאן נגזרת הקביעה כי על דרך הכלל, ראוי להטיל על נאשם שהורשע בשוחד מאסר בפועל לתקופה ממשית, ורק בהתקיים נסיבות יוצאות דופן ניתן להימנע מעונש שיש עמו כליאה בפועל (ע"פ 3961/08 רוחן נ' מדינת ישראל, פסקה י"ט (22.10.2008); ע"פ 6564/04 סטויה נ' מדינת ישראל, פסקה (18.10.2004); ע"פ 10627/06 יהושע נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (8.5.2007)). הגישה הענישתית המחמירה נכונה "כלפי כל מי שעולה על דרך השוחד - אם כנותן, אם כלוקח או כמבקש, ואם כמתווך" (ע"פ 341/73 מדינת ישראל נ' ויטה, פ"ד כז(2) 610, 613 (1973); ע"פ 5806/13 מדינת ישראל נ' בן גיאת, (17.6.2014)). בנוסף נקבע כי העדר עבר פלילי כשלעצמו אינו מצדיק הקלה בעונש, שכן נתון זה מאפיין כל עובד ציבור עד שהוא נכשל בלקיחת שוחד (ע"פ 10369/04 אנידג'ר נ' מדינת ישראל (3.2.2005); ע"פ 3927/16 מדינת ישראל נ' בר-זיו, פסקה 17 (23.2.2017)), וכי יש לבכר את האינטרס הציבורי על פני שיקולים אחרים, תוך הענקת משקל רב לשיקול של הרתעה כללית על פני נסיבות אישיות (ע"פ 4115/08 גלעד נ' מדינת ישראל, פסקה 37 לפסק דינו של השופט גרוניס (24.1.2011); ע"פ 1676/14 אבו חייה נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (26.6.2014); ע"פ 8430/11 מדינת ישראל נ' קארשי, פסקה 22 (15.2.2012)).
- בבואנו לגזור מפסקי הדין הרבים את מתחם העונש ההולם, יש לשים את הדגש על עובדות המקרה ונסיבותיו, ולא על הוראת החיקוק לבדה, שכן עקרון ההלימה אשר על פיו נקבע המתחם דורש להביא בחשבון את חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם (סעיף 40ב לחוק העונשין), ו"על כן, אין זה מן הנמנע כלל, שלאותה עבירה יהיו כמה מתחמי ענישה שונים הנגזרים מן הנסיבות הספציפיות שבהן נעברה" (ע"פ 8641/12 סעד נ' מדינת ישראל, פסקה 23 (5.8.2013); רע"פ 4088/13 הדרי נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (11.6.2013); ע"פ 7655/12 פייסל נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (4.4.2013)). אסקור אפוא מספר פסקי דין העשויים ללמד אותנו מהו מתחם העונש ההולם את ענייננו, אף שגם בין אותם פסקי דין ובין הנסיבות הצריכות לגזירת עונשו של פישר עדיין מתקיימים פערים, בחלקם מהותיים:
(א) ע"פ 5405/21 כהן נ' מדינת ישראל (24.8.2022) - מנכ"ל משרד החקלאות ופיתוח הכפר, שהואשם בחמישה אישומים במסגרת פרשת 'ישראל ביתנו'. הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירות הבאות: שתי עבירות של מתן שוחד; תיווך לשוחד; ניסיון לתיווך לשוחד; שתי עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות; שתי עבירות של זיוף מסמך בנסיבות מחמירות; שתי עבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד; שתי עבירות של הלבנת הון; עשיית פעולה ברכוש אסור; שיבוש מהלכי משפט; ואיומים. גזר הדין חילק את העבירות לחמישה אירועים. האירוע השלישי כלל שלוש עבירות: ניסיון תיווך בשוחד, זיוף מסמך בנסיבות מחמירות ורישום כוזב במסמכי תאגיד. הנאשם הציע למנכ"ל עמותה למנף את קשריו במשרד התיירות ולסייע בהשגת תקציב לפרויקט של העמותה, בתמורה לתשלום בסך 100,000 ₪ לחברה שבשליטת הנאשם. כדי להסוות את מעשיו יצר שלושה מסמכים פיקטיביים, שתוארכו באופן שיקרי לאחור והציגו מצג כוזב של מהות ההתקשרות, וכן ערך חשבונית עסקה פיקטיבית. הניסיון לא צלח עקב סירובו של מנכ"ל העמותה לדרישת התשלום של הנאשם. מתחם העונש ההולם בגין אירוע זה הועמד על 10 עד 20 חודשי מאסר בפועל. עונשו של הנאשם בכל חמשת האירועים, נקבע למטה ממחצית המתחם. העונש הכולל שנגזר בגין כל 15 העבירות היה 30 חודשי מאסר בפועל, בניכוי שמונת ימי המעצר. בית המשפט העליון הפחית את העונש הכולל והעמידו על 18 חודשי מאסר בפועל. זאת בהתחשב בכך שהמערער שינה את עמדתו בשלב הערעור ולקח אחריות על מעשיו; תרומתו המשמעותית ביותר לביטחון המדינה; גילו המבוגר (72); והמצב הבריאותי של רעייתו.