דא עקא, התרחשות זאת לא פגעה, ולא יכולה הייתה לפגוע, בערך החברתי המוגן באמצעות העבירה של קבלת נכסים שהושגו בפשע, שכמו שתי העבירות הנוספות בסימן אליו היא משתייכת, נועדה לשרת תכלית כפולה:
"ראשית, ההנחה היא כי עבריינים המשיגים נכסים בדרך לא חוקית מסתמכים על האפשרות למכור את הנכסים לאחרים כדי לממשם, וכי בהיעדר מקבל המעוניין ברכוש הגנוב תקטן המוטיבציה לביצוע הגניבה, לפיכך מטרתו של הסימן האמור היא להרתיע מפני קבלה או החזקה של נכסים שהושגו שלא כדין או שחשודים בכך, ובדרך זו להקטין בעקיפין את הפיתוי לבצע עבירות להשגת הנכסים. שנית, תכליתו של הסימן היא להרתיע מפני קבלה או החזקה של נכסים שהושגו שלא כדין או שחשודים בכך על מנת להגדיל את הסיכוי לאיתור הנכסים ולהשבתם לבעליהם החוקיים" (ע"פ 987/02, לעיל, בעמ' 890).
ודאי שהפגיעה במטרות אלו לא יכולה הייתה להתרחש לפי העמדה בפסיקה ובספרות המשפטית, שהובאה לעיל, המגבילה את העבירה לקבלת נכסים שהשגתם במקור נעשתה באמצעות עבירה פשע שפגעה בזכות הקנין, שהרי אין בכתב האישום טענה לפיה מלכה הוציא מתיק החקירה של פרשת 'מעשה ניסים' את המסמך המקורי שהכיל את השאלות שתוכננו להרכיב את חקירתו העתידית של ביטון, ומסר את המקור לפישר בדרך ששללה את בעלותה של המדינה על המסמך. יותר מכך: גם לפי העמדה שמרחיבה את עבירת המקור לכל עבירה, ולא רק לעבירה שנועדה להגן על הבעלות, תכליתה של עבירת קבלת נכסים שהושגו בפשע היא לשמש תמריץ שלילי כלפי העבריין המקורי שלא לבצע בנכס, אותו השיג בפשע, טרנסאקציה נוספת, ובכך להקטין את המניע שלו לבצע מלכתחילה את עבירת הפשע אם יידע כי הוא צפוי להיתקל בקושי במימוש הנכס. מטרה חקיקתית זו דורשת אפוא התקיימותם של שני שלבים נפרדים: שלב ראשון - שלב השגת הנכס בידי העבריין המקורי באמצעות עבירת פשע; שלב שני - שלב העברת הנכס מהעבריין המקורי אל מבצע העבירה של קבלת נכסים שהושגו בפשע. מהלך דו-שלבי זה שולל מיניה וביה את הפגיעה בערך המוגן במקרה שלפנינו, שהרי מלכה ביצע את עבירת הפשע של הוצאת מסמך ממשמורת, באמצעות הפעולה של מסירת המסמך לפישר, ולא בכל נקודת זמן קודמת, שכן מלכה היה רשאי להחזיק במסמך מתוקף היותו חלק מצוות החקירה המשטרתי. יפים לכאן דבריו של י' קוגלר, בספרו תאוריה ומעשה בדיני עונשין: מבוא והיסוד העובדתי (2020) 139-138:
"גם אירוע שאירע בעבר נחשב נסיבה. דוגמה לכך ניתן לראות בסעיף 411 לחוק העונשין... בחלופה של 'מקבל דבר כשהוא יודע כי בפשע הושג' היסוד העובדתי כולל למעשה גם את המילים 'בפשע הושג'. מילים אלו הן נסיבה. ברור שאין מדובר בהתנהגות, שהרי התנהגות מתייחסת רק להתנהגות של העושה עצמו, של הנאשם, ופעולת ההשגה בפשע שמדובר בה כאן מכוונת למעשה של אחר. גם אין מדובר בתוצאה, שהרי אין מדובר באירוע שנגרם מן הקבלה. להפך, מדובר באירוע שקדם לקבלה. מדובר כאן בנסיבה, אף שמדובר באירוע שאירע לפני התנהגות הנאשם... האירוע שאירע בעבר כבר הפך לחלק מהמציאות המוסיפה להתקיים גם בעת הקבלה של הדבר, דהיינו המציאות שהדבר שהתקבל הוא דבר ש'הושג בפשע'. לכן ניתן לראות בכך שהדבר הושג בפשע נתון מציאות שמתקיים בזמן ההתנהגות" (ההדגשות הוספו).