באותו מקרה, קיבל פונטה סך של 100,000 ₪ במזומן מנהגו של הקבלן, והעביר אותו לראש העירייה אשר עשה בכסף שימוש למימון תשלומי הסכמי הפיצוי. כן נקבע כי הוכחה ידיעתו של ראש העירייה על כך שהקבלן הוא זה שנתן את הכסף לצורך הסכמי הפיצוי (ראו גם פסק דינו המשלים של בית המשפט העליון מיום 12.7.2022). לעומת זאת, פישר לא העביר הלאה את כספי השוחד לאחר שקיבל אותם מחסן, ובפועל אף לא קיבל לידיו את מלוא סכום הכסף המדובר (150,000 דולרים) אלא תיק שנחזה להכיל סכום זה ובפועל הכיל שטרות בסך 100,000 ₪. בנוסף, בכתב האישום המתוקן בו פישר הורשע, אין טענה כי פישר עדכן את השוטר, אליו הכסף היה אמור להיות מועבר, על כך שחסן אמור להעביר את הכסף.
ההבחנה בין הענישה הראויה בעבירת תיווך בשוחד לענישה בגין ניסיון תיווך בשוחד, כרוכה בעמידה על ייחודיות העבירה של תיווך בשוחד, שהיא כשלעצמה - ועוד בטרם מוצמדת אליה עבירת ניסיון - "היא מעין 'עבירה נגזרת' של העבירה העיקרית - שוחד. היא עוסקת בשלבים המוקדמים של עסקת השוחד, ומטביעה עליהם חותם של עבירה מושלמת העומדת בפני עצמה". מייחודיות זו נדרשת נקיטת זהירות "מפני הרחבת הגדרות הפליליים יתר על המידה, בבחינת 'גזירה לגזירה'. השלכה אפשרית היא שהלכות אשר נאמרו ביחס לעבירת השוחד, היא 'העבירה העיקרית' - אינן בהכרח רלבנטיות גם לעבירת התיווך בשוחד, שהיא מעין 'עבירה נגזרת'" (ע"פ 4456/14 קלנר נ' מדינת ישראל, פסקה 10 לפסק דינו של השופט הנדל בפרק הדן בפרשת דנקנר ורבין (29.12.2015)). מעל לכך ניצבת הסוגיה העקרונית בדבר הענישה הראויה לעבירת ניסיון. כפי שציינו פרופ' י' רבין ופרופ' י' ואקי בספרם דיני עונשין (כרך א', מהדורה שלישית - 2014), גם לאחר תיקון מס' 39 לחוק העונשין שהשווה את עונשו של המנסה לעונשו של מבצע העבירה המושלמת, נותר לבית המשפט שיקול דעת רחב בהתאמת עונשו של המנסה "בהתאם למידת קרבתו לעבירה המושלמת ובהתאם למידת אשמתו. כך ניתן יהיה לדוגמה להבחין בין ניסיון מושלם לניסיון שאינו מושלם, בין ניסיון צליח לניסיון בלתי-צליח, הכול - לפי מידת האשמה של המנסה הנלמדת כאמור ממידת הקרבה של הניסיון לעבירה המושלמת וממידת הסכנה אשר נשקפה לערך המוגן... סילוק מלא של המזל מדיני הניסיון ממילא אינו רצוי ואינו ראוי... מנקודת הראות של מידת הפגיעה באמון הציבור בתקפותו הממשית של הערך המוגן על ידי האיסור, יש הבדל גם בין הניסיון המושלם לבין העבירה המושלמת" (עמ' 573-571 והאסמכתאות שם; ראו עוד ע"פ 5001/15 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 3 (24.7.2016); ת"פ (מחוזי מרכז) 55372-07-17 מדינת ישראל נ' מלכין, פסקה 20 (16.6.2019)).