באותו היום (16.2.2023) נמסר לפרקליטות מחוז ירושלים-פלילי המזכר עצמו (נ191/2). המזכר נושא תאריך 10.5.2015, והוא נכתב בכתב ידו של סעדה:
"אל: אורי כרמל
מאת: משה סעדה
היום שוחחתי עם הסנגור וביקשתי את אישורו להציג את החומר המודיעיני שנמסר על ידם במסגרת המומ על הסדר עד מדינה בתיק. תחילה הם סרבו ואף ביקשו תמורה בדמות שחרור ממעצר אך בסופו של דבר נמסר לי ע"י עו"ד דב כהן כי יש הסכמה מצידם וזאת כמחווה מצידם.
משה סעדה".
קשה להפריז בחשיבות של המזכר להבנת חומרת הסתרת המידע על ידי המחלקה לחקירות שוטרים באשר למעמד ולטיב ההסכמות שהיו בינה לבין מלכה החל מהמועד בו החל לשתף עמה פעולה ביום 4.5.2015 ועוד לפני שהוגש כתב האישום.
ראשית, המזכר תומך בעדותם של עורכי הדין כרמלי וברטל באשר למשא-ומתן שהתנהל עם מלכה עוד לפני הגשת כתב האישום; שהרי המזכר נכתב ארבעה ימים לפני הגשת כתב האישום, וכבר בו מוזכר מהלך שקוּדם במסגרת המשא-ומתן. בה בעת, המזכר מצביע על חוסר מהימנות העדויות בבית המשפט של שרצר ושל סעדה (קודם לחשיפת המזכר והצגתו בפניו) לפיהן טרם הגשת כתב האישום לא נוהל עם מלכה משא-ומתן. כך, בחקירה הראשית מיום 15.1.2023 טען סעדה כי התשובה אותה נתן לעו"ד ברטל שהפציר בו לנהל משא-ומתן לצורך הגעה להסכם עד מדינה הייתה "שזה אי אפשר כרגע אלא רק לאחר הגשת כתב האישום" (21829). בחקירתו הנגדית מיום 3.2.2023 הוסיף סעדה כי "שי ניצן בלם ואמר עד הגשת כתב האישום אין על מה לדבר", ובשל כך "לא הגענו למו"מ" אלא רק "למתן... אני לא יכול לתת, אני יכול רק לקחת" (22054-22050). המזכר סותר חזיתית את עדותו של סעדה, שהרי סעדה אישר בכתב ידו כי ניהל את המשא-ומתן עוד לפני הגשת כתב האישום, ולא כפי שהעיד בטרם התגלה המזכר. ואכן, בסופו של יום לאחר שעומת סעדה עם המזכר, נאות גם הוא לאשר כי אם מלכה החל לשתף פעולה בחקירה ביום 4.5.2015 "אז זה מתאים שהוא נתן [...] כי הובטח לו שלא נעשה בזה שימוש, ולכן הוא הרשה לעצמו לתת" (23256).
שנית, המזכר מלמד כי המשא-ומתן שנוהל עם מלכה לפני הגשת כתב האישום היה כה עמוק, באופן שנגבה במסגרתו מידע ממלכה, לא במעמד של נחקר, אלא במעמד של מקור מודיעיני חסוי, ושלא כחלק מהחקירה הפלילית הגלויה שהתנהלה נגדו באותם ימים ממש. מאחר שהדין אינו מכיר ב'יצור כלאיים' שבו מקור מודיעיני מוסר מידע חסוי במקביל להיותו חשוד הנחקר באזהרה ועשוי להפוך לנאשם, על כורחך שמלכה לא היה מצוי באותם ימים בסיכון שההודעות שהוא מוסר ישמשו בהליך פלילי נגדו. ההודעות נועדו אך לאפשר למחלקה לחקירות שוטרים לבחון את האפשרות להגיע עם מלכה להסכם עד מדינה, ולא יותר; וכך אכן נכתב בסיכום הכתוב והחתום בין עו"ד ברטל לסעדה שלא נמצא עד היום על אף שמדובר בחומר חקירה מהותי. אכן, עצם גביית מידע מודיעיני מחשוד הנתון בחקירה, מהווה כמעין 'תמרור' לכך שמתנהל עמו משא-ומתן לקראת הסכם עד מדינה. אישר זאת תא-שמע מתוך ניסיונו החקירתי העשיר: "גייסתי מספיק אנשים כעדי מדינה, בחיים לא שמעתי על מסמך תובנות כזה כמו שאתה אומר, לא מכיר כזה דבר... בן אדם מוסר גרסת ניקיון, אם היא מודיעינית וצריך להוציא עליה חיסיון בהמשך, אז חלקה גלוי וחלקה מודיעיני ואחר כך חותמים הסכם" (7999).