"אני לא נותן הוראה לחיפוש, לא רק שאני לא נותן הוראה, יש גם את הצד השני של המטבע, יש גם עניין של נטלים כי... מבחינתי יש מסמכים נוספים. אני אמרתי את זה, אמרתי את זה אז, ואני אומר את זה עכשיו. יש במח"ש מסמכים נוספים שלא נמצאו, אני אומר לכם את זה, יש דברים שאני כבר יכול להגיד שזה מבחינתי הנחת עבודה. איך אני יודע? הרי אמרתי איך אני יודע, כי נעשו כמה חיפושים והנייר הזה לא נמצא. אז כמו שזה לא נמצא אז אני מניח שעוד דברים לא נמצאו, ולכן במשפט אנחנו גם עובדים על נטלים, אנחנו מכריעים גם לפי נטלים" (עמ' 22959-22958).
ובדיון מיום 21.4.2025:
"בוא נראה מה קרה בעשר שנים האלה, בעשר שנים האלה אנחנו קיבלנו מזכרים שהם בליבת התיק... קיבלנו אותם שמונה, כשמונה שנים אחרי תחילת הדיון. קיבלנו ידיעות על כך שגבו ידיעות מודיעיניות מעד המדינה, מסמכים שהיו אמורים להיות בראש חומר החקירה ובסעיף א' לחומר החקירה, ואנחנו במשך שנים לא הבנו מה קורה כאן בתיק, אני לפחות לא הבנתי, לא הבנתי ולא הבנתי, והיו כאן חקירות ארוכות. ואני לא אומר שהיום אני מבין מה קורה כאן, קצת, קצת מתחילים ככה להזדקר דברים. אני לא מדבר על כך שרק לפני כמה חודשים באה עדת המדינה ואומרת את מה שהיא אומרת, ואני לא מדבר על כך שלפני מספר חודשים אני שומע שהיו שני הסדרי טיעון, בפעם הראשונה מתחילת המשפט היו שני הסדרי טיעון" (עמ' 25180-25179).
פערי המידע שלא הודבקו עד היום, הובילו גם את ב"כ המאשימה להסכים לכך שהפגמים והמחדלים בחקירה פגמו בתשתית הראייתית "ולפעמים הובילו את התביעה לנקודה שבה היא מתקשה לומר מה היה כאן, וזה לא אירוע פעוט, וזה לא אירוע קל ערך" (עמ' 25682; ראו עוד דבריה בעמ' 21586, 25588-25587).
התנהלות כזאת של רשויות אכיפת החוק גוררת אחריה תוצאות אופרטיביות בהליך הפלילי נגד הנאשם. כפי שהסביר השופט שטיין בבש"פ 1378/20 זגורי נ' מדינת ישראל, פסקה 58 (7.4.2020):
"חזקת התקינות - בה ביקשה המדינה להיעזר גם במקרה שלפניי - איננה נותנת מענה מספק לשאלה 'מה יקרה אם פרקליט כזה או אחר ייעשה מעשה חריג ופסול של הפרת חובת הגילוי?'. מסיבה זו, סבורני כי לצידו של האשראי העצום שניתן למדינה בענייני גילוי חומרי החקירה לנאשמים, מן הראוי שתעמוד סנקציה חריפה אשר תופעל על ידינו אם וכאשר נמצא שהמדינה לא עמדה באשראי שניתן לה ושללה מהנאשם את זכותו הבסיסית להליך הוגן".