טענת האכיפה הבררנית:
- ההגנה כאמור ביקשה להקל בעונשן של הנאשמות גם בשל האכיפה הבררנית והאפליה בהן לשיטתה נקטה המאשימה ביחסה לנאשמות לעומת הקושרים האחרים ונשות הקש. נטען כי הגשת כתב האישום רק נגד שלושת הנאשמים, והותרת הקושרים האחרים ונשות הקש מחוץ להליך הפלילי, הפלו לרעה את הנאשמות ופגעו בעקרון השוויון.
אינני מקבל טענה זו, ואבהיר.
- כידוע ובהתאם לפסיקה הנוהגת בחירתה של המאשימה להגיש כתב אישום רק נגד חלק מהמעורבים בפרשה לא תוליד בהכרח טענת אפליה.
לעניין האמור ראה דברי כבוד השופטת א. חיות בע"פ 37/07 פרג נ' מדינת ישראל (10.3.2008):
"הכלל הוא שכל עוד לא הסתבר שאי העמדתם לדין של חלק מן המעורבים בפרשת פלונית נבעה מתוך שרירות או מתוך שיקולים פסולים, אין באכיפה חלקית כזו אף שהיא פוגעת בעקרון השוויון כדי להצדיק ביקורת שיפוטית פולשנית בין בדרך של הוראה להעמיד לדין את יתר המעורבים ובין בדרך של השוואת מצבם של המעורבים שהועמדו לדין לאלה שלא הועמדו לדין".
עוד נקבע בפסיקה כי הנטל להוכחת טענה בדבר אכיפה בררנית מוטל על הנאשם, ראה לעניין זה ע"פ 3215/07 פלוני נ' מדינת ישראל (04.08.2028):
"יהיה על הטוען להראות, בראש ובראשונה כי מדובר בהבחנה בין מי שהדמיון ביניהם רלוונטי לעניין, במובן זה שהוא מצדיק התייחסות דומה בשאלת הגשתו של כתב אישום. בשלב השני יהיה על הטוען להראות כי בבסיס ההבחנה ניצב מניע פסול, בין אם בדמות שרירותיות, התחשבות בשיקולים שאינם מן העניין, או חלילה שקילת שיקולים שאינם ראויים... הנטל להוכיחם, שאינם פשוט כלל וכלל, מוטל על הנאשם, באשר הפרקליטות, ככל רשות מנהלית נהנית מהחזקה לפיה פעולותיה נעשות כדין".
- בענייננו, ההגנה לא הרימה את הנטל המוטל עליה ולא הראתה כי בחירתה של המאשימה שלא להגיש כתב אישום נגד הקושרים האחרים מקורה במניע פסול או מחדלי חקירה.
נזכיר כי בהתאם לאמור בסעיף 6 לחלק הכללי של כתב האישום המתוקן, זהותם של הקושרים האחרים אינה ידועה למאשימה. טענת ההגנה כי המאשימה וגורמי החקירה היו יכולים לאתר את אותם קושרים אחרים נטענה בעלמא ומבלי שהפנתה לצורך בביסוסה לחומרי החקירה.
משצוין בכתב האישום כי זהות הקושרים האחרים אינה ידועה למאשימה, חזקה כי גורמי החקירה פעלו כראוי לאיתורם אך ללא הצלחה. לא יהיה זה בלתי הגיוני להניח כי גם הנאשמות לא סייעו לגורמי החקירה בעניין זה, ומשכך תמוהה שאלת הנאשמת 2 "למה מאשימים רק את שתינו מתוך 30 האנשים?". (עמוד 70 לפרוטוקול מיום 26.11.25).
- אשר לנשות הקש, לדידי ההשוואה שמבקשת ההגנה לעשות בין הנאשמות לבין נשות הקש אינה במקומה ואף היא אינה יכולה להקים טענה של אכיפה בררנית. כעולה מכתב האישום חלקן של הנאשמות בפרשה גדול ומשמעותי עשרות מונים מחלקן של נשות הקש ואין עסקינן באותה "קבוצת שוויון" (ראה ע"פ 8551/11 יצחק כהן נ' מ"י, 12.08.2012). בחירתה של המאשימה להגיש כתב אישום רק נגד הדרג הבכיר, היוזם והמוציא לפועל של מיזם המרמה, לגיטימית ומשרתת את האינטרס הציבורי. בוודאי שאין לומר כי ההבחנה שעשתה המאשימה בין המעורבים השונים בפרשה מבוססת על שיקולים בלתי ענייניים.
זאת ועוד, ב"כ המאשימה הבהיר כי למרות שנחקרו מספר נשות קש בפרשה, בחרה המאשימה שלא לפעול לאיתורן של נשים רבות אחרות ולמצות ההליכים נגדן, וזאת מטעמי יעילות ניהול ההליך והשגת הכרעה שיפוטית מהירה נגד המבצעות העיקריות והדומיננטיות. עוד נטען כי ככל שהמאשימה היתה פועלת למיצוי ההליכים גם נגד נשות הקש (או התלמידים שרימו במבחנים), הליך החקירה היה נמשך שנים רבות ובאופן שהיה מעכב ההליכים נגד הנאשמות ופוגע באינטרס הציבורי. לטעמי שיקול זה הוא שיקול לגיטימי וענייני הנמצא בתחום שיקולי המאשימה.