וכך ציינה התובעת:
"... אנחנו אומרים מה שיש כרגע מול בית משפט וזה הדברים האלה שמתישהו בסוף 2007 פואד פנה כשנפגשתם עם יעוז (איסקין - ב.ש) ושמתישהו ב- 2008 או 2009 הייתה עוד התערבות של פואד. זה מה שאנחנו יודעים מיעוז איסקין ובנימין זאב אבן צור ומדן דניאלי וזה מה שעולה שהפניות היו עד 2009 אולי היה פעמיים אולי שלוש פעמים" (פרו' עמ' 1461 ש' 3).
אומר את הברור מאליו - לא ניתן להסיק מקריאת דרכונים הכוללים אינדיקציות בדבר אשרות וסירובים (כגון דרכונו של דן דניאלי) על זהות הגורם שסייע -אם סייע - לקבלת האשרות, בוודאי כאשר על-פי כלל העדויות נעשו פניות לגורמים רבים, ולעיתים האשרות התקבלו אף בלא צורך בפניות לקבלת עזרה.
חשוב מכך, לא הוצגו ראיות פוזיטיביות מהן ניתן להסיק כי מעבר לאותה פגישה שאורגנה על-ידי הנאשם, היה הנאשם מעורב גם בפעם השנייה בה סייע בן-אליעזר בהשגת אשרה, וממילא על-פי עדותו של בנימין אבן צור, הוא הבין שהיה זה דווקא איסקין שפנה ישירות לבן-אליעזר באותה פעם שנייה.
- אמור מעתה - הסיוע שהעניק בן-אליעזר לחברת בי אנד אי היה נקודתי וכל שהוכח מסתכם בשתי "עזרות" שניתנו בשנים 2007 ו-2008 (מתוך עשרות של אשרות שקיבלו עובדי החברה לאורך השנים). חשוב לציין כי על פי עדותו של איסקין, שאין סיבה שלא לקבלה בעניין זה, בעיית קבלת האשרות התעוררה מחדש כבר בשנים 2008-2009 כך שאף אם הייתה תחושה בקרב עובדי החברה (ובמיוחד - איסקין) כי התערבות בן-אליעזר הייתה אפקטיבית, בפועל ממילא נראה כי התערבותו סייעה רק באופן נקודתי באותם שני מקרים. בינואר 2011 פרצה המהפכה המצרית וממילא לא הותר לעובדי חברות ישראליות להיכנס למצרים, וחרף זאת, המשיכה החברה להיות פעילה, באפיקים נוספים, נותרה רווחית, ובוודאי שלא נטען בשום שלב כי קרסה, או הייתה קרובה לכך.
ראה בהקשר לאמור עדותו של איסקין בפרו' עמ' 97 ש' 24, וכן מכתבו לקונסול מצרים מיום 19.2.09, בו הוא מלין על הסירובים השונים לקבלת אשרות, ומבקש כי הקונסול יטפל בבעיה זו (נ/1). חזקה כי ככל שסיועו של בן-אליעזר בשנת 2008 היה משמעותי והוביל לפתרון הבעיה, כפי שניתן היה אולי להבין מעדותו של איסקין בחקירה ראשית, לא היה נדרש איסקין לכתיבת אותו מכתב כבר בתחילת שנת 2009.
- על רקע האמור לעיל, ובהמשך לקביעתי כי הפעילות במצרים הייתה משמעותית עבור חברת בי אנד אי, אין אפשרות לקבוע, אף לא בקירוב, כי סיועו הנקודתי של בן-אליעזר "הציל את החברה מקריסה" או אמירות דומות שפורטו בסיכומי התביעה, וממילא לא הוכח כי בן-אליעזר סייע לחברה "כל אימת שהיה בכך צורך" כפי שצוין בכתב האישום.
מסקנה זאת מתיישבת גם עם עדותו של איסקין בחקירתו הנגדית לב"כ הנאשם -עו"ד ששי גז: