ראה גם עדותו של אורי מוצפי אשר אישר את קיומה של השיחה האמורה (פרו' עמ' 296 ש' 9).
- ניתן לסכם את הדברים שתוארו ונקבעו עד כה באופן הבא: קבלת האשרות באופן רציף הייתה משמעותית עבור חברת בי אנד אי; למדינת ישראל היה אינטרס מובהק בסיוע ליצרנים מקומיים ובמימוש הסכם הקוויז; איסקין, מנהל חברת בי אנד אי, פנה ונעזר במספר גורמים לאורך השנים על-מנת שיסייעו בידו בנושא האשרות (השר סילבן שלום, פניות למשרד החוץ, פניה לאהוד ברק שכיהן כשר הביטחון - פניה שככל הנראה אף הובילה לקבלת אשרה; בעלי החברה, איסקין ואורי מוצפי, במסגרת פנייתם לגורמים רבים בבקשה לסיוע בקבלת אשרות, פנו גם לדוד חורי שכיהן (ועדיין מכהן) כנציגה הרשמי של מדינת ישראל, וכמי שאמון על מימוש הסכם הקוויז; דוד חורי ייעץ להם לפנות לבן-אליעזר (שהיה באותה תקופה שר התמ"ת) בבקשה לסיוע, שכן בן-אליעזר היה אחד מאדריכלי הסכם הקוויז.
הפניה לבן-אליעזר והיקף הסיוע שהעניק לחברת בי אנד אי
- על רקע האמור לעיל, בשנת 2007, ולאחר שאיסקין ומוצפי עדכנו את הנאשם, זומן איסקין לפגישה במשרדו של בן-אליעזר באחד מימי שישי אליה הגיע עם שותפיו - אורי מוצפי והנאשם (עדות איסקין, פרו' עמ' 74 ש' 1).
ניתן לקבוע כי הפניה האמורה נעשתה לאחר חודש יולי 2007, שכן בחודש יולי פנה איסקין למשרד הביטחון לקבלת עזרה בנושא האשרות, וסביר שעשה כן לפני הסיוע שקיבלה החברה מבן-אליעזר (ת/246).
אין חולק כי הנאשם הוא זה שפנה לבן-אליעזר על-מנת שתזומן הפגישה, וזאת על רקע האמור לעיל ומתוך ידיעה כי לבן-אליעזר קשרים מצוינים עם גורמים שונים במצרים.
אין אף חולק כי בעקבות הפגישה פנה בן-אליעזר לקונסול מצרים, והלה דאג להענקת אשרות לחברת בי אנד אי (עדות איסקין, פרו' עמ' 83 ש' 5).
- המחלוקת בהקשר לאמור לעיל, מתמקדת בשאלת מספר האשרות שהוענקו לחברת בי אנד אי, ולוחות הזמנים הרלוונטיים בהן הוענקו.
לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, נראה כי התביעה הצליחה להוכיח, ברמת הוודאות הנדרשת, כי בן-אליעזר סייע פעמיים בהוצאת האשרות, כאשר הפעם הראשונה התרחשה בשנת 2007 לאחר חודש יולי (בהתאם לעדות איסקין), והפעם השנייה בשנת 2008 (בהתאם לעדותו של בנימין אבן צור שהחל לעבוד בחברת בי אנד אי בשנת 2008 - ת/247; ת/247א).
משאמרתי דברים אלה, אמרתי כי התביעה לא הצליחה להוכיח את שצוין בכתב אישום, דהיינו - כי בן-אליעזר סייע בהענקת האשרות עד שנת 2011, ודומה כי מסקנה זו מתיישבת אף עם דברי התובעת במהלך חקירתו הנגדית של הנאשם, דברים המהווים - הלכה למעשה - נסיגה מהנטען בכתב האישום.