שנית, החברה העסיקה עובד מצרי, "איש כימיה" כהגדרתו של אורי מוצפי, אשר עמד בקשר רצוף עם גורמי התעשייה במצרים, גם באותן סיטואציות בהן נמנעה כניסתם של עובדי בי אנד אי.
שלישית, על-פי עדותו של אורי מוצפי, החשיבות הקריטית בקבלת האשרות התרכזה יותר בשנים הראשונות שלאחר חתימת הסכם הקוויז (דהיינו בשנים 2005 עד 2007) שכן אלה היו השנים בהן נוצרו הקשרים המרכזיים עם הגורמים היצרניים השונים במצרים (פרו' עמ' 221 ש' 8). גם אם דברים אלה סותרים, במידה מסוימת, את עמדתו בחקירתו במשטרה (ת/277) הגיונם של דברים בדבר יצירתם המוקדמת של הקשרים נלמד גם מעדויות אחרות, לרבות מעדותו של איסקין.
רביעית, גם בשנים 2005 עד 2007, כעולה ממכתביו של איסקין, ידעה החברה סירובים, אך גם קיבלה מדי פעם אשרות. מכאן, ניתן לומר כי הסיטואציה של הפסקה מוחלטת וקטגורית של הענקת האשרות, לא בהכרח עמדה על הפרק, ונראה כי עיקר הקושי היה נעוץ בהיעדר היגיון ברור בהחלטות הרשויות המצריות, ובהיעדר רצף שיאפשר פעילות עסקית תקינה. כפי שיובהר בהמשך, איסקין אף אישר בעדותו כי ניתן היה להמשיך בפעילות החברה גם ללא האשרות, אולם ניתן היה לצפות לירידה בעוצמת הפעילות.
- ועדיין, בחינת כלל העדויות הצריכות לעניין, מובילה למסקנה כי המשך הפעילות בשוק המצרי הייתה משמעותית עבור חברת בי אנד אי, ודומה שעל כך לא תחלוק גם ההגנה.
- העד דוד חורי, שכאמור נושא תפקיד רשמי מטעם מדינת ישראל (מנהל תחום בכיר בהנהלת המכס של הייצוא הישראלי והסכמי סחר חופשיים, חבר ועדת הקוויז ומנהל נושא הסחר בין ישראל למצרים), תיאר בעדותו את ניסיונותיו וניסיונות נוספים שנעשו על-ידי גורמים רשמיים לסייע ליצואנים ויצרנים ישראליים בשימור הקשר העסקי עם מצרים, וקבלת האשרות.
חורי תיאר כיצד באחד מכינוסי הקוויז (אליהם היו מגיעים היצרנים והיצואנים הישראלים) פנה אליו אורי מוצפי, ועדכן אותו לגבי הקשיים שהמצרים מערימים עליו ועל איסקין בנושא אשרות הכניסה לעובדי חברת בי אנד אי, תוך שביקש ממנו לסייע בידו. כיוון, ועל כך אין חולק, שבן-אליעזר היה אחד מאדריכלי הסכם הקוויז, ייעץ חורי לאורי מוצפי לפנות לבן-אליעזר.
וכך מעדותו של חורי:
"היה לנו כינוס קוויז. והם אמרו אנחנו לא מקבלים ויזות והכול. הוא פנה אלי, אמרתי לו: תקשיב, אתה יכול לפנות לשר פואד בן-אליעזר, הוא ידוע כאחד שעסק בקוויז, מבין את הקוויז, וסך הכול זה מתוך אינטרס. אם המערכת השלטונית לא יכולה, אולי טיפה יותר, ברמה יותר גבוהה, מישהו יכול לסייע לך. המטרה הייתה בעצם כאינטרס לקחת איזה מישהו שהיה לו בעצם הרבה הרבה פעילות בתחום הקוויז, בכדי שהוא יסייע אולי להשיג לאותה חברה את הוויזה. מתוך מטרה, אותו אינטרס של מדינת ישראל שיצאו. וזה בעצם אותו אירוע, זאת הייתה הפנייה שלנו. אני זוכר את זה שהוא שאל אותי, ושוב פעם, אתה כאיש שלטון יש לך גבולות למה שאתה יכול. אתה יכול לבוא ולהגיד: תשמע, אני הגבולות שלי מוגבלות, אני עכשיו מתנהל רשמית, כמו שבדרך כלל שאתה רוצה להשיג דברים יותר גבוהים, אתה יכול ללכת לשר ולבקש ממנו. זה בעצם הייתה הסיטואציה של עצם הפנייה של אותו יעוז איסקין" (פרו' עמ' 1602 ש' 13).