(ד) הכסף ניתן כהלוואה, ותוך שהנאשם מניח כי תוחזר בעתיד (ואף ערך בירורים עדינים לאורך התקופה) - הנאשם ציין בחקירתו במשטרה כי פנה אל בן-אליעזר מספר פעמים בניסיונות לברר מתי תוחזר ההלוואה, כאשר בן-אליעזר השיב לו כי יחזיר את ההלוואה "עוד מעט", ובהמשך אמר לו כי הוא מתכנן למכור את ביתו הישן, שאז יחזיר לו את ההלוואה (ת/6א עמ' 68 החל מש' 3). הנאשם אף ציין כי נוכח תשובותיו של בן-אליעזר, ובשלב מסוים, הבין או חשש כי אין בכוונתו של בן-אליעזר להשיב לו את ההלוואה, והוא ייאלץ "לספוג" אותה. אף שלא נשמעו עדויות תומכות בגרסה זו, שכן רק בן-אליעזר והנאשם היו שותפים לאותן שיחות, לא מצאתי לפקפק בדברי הנאשם, וזאת על רקע התרשמותי הכללית מאותנטיות דבריו הן בחקירתו והן בעדותו בבית המשפט, והתאמת העובדות שמסר בנגזרות אחרות למגוון עדויות ומסמכים.
אמנם, כפי שטענה התביעה בסיכומיה, הפסיקה הכירה באפשרות כי גם הלוואה שניתנה ללא ריבית יכולה להיחשב כ"מתת", ובוודאי שקיימים מקרים בהם הלוואה הופכת ל"מענק" (כפי שיתכן שהיה מתרחש במקרה דנן), אך נקודת הזמן הרלוונטית לבחינת הכוונה הפלילית היא נקודת הזמן בה ניתנה ההלוואה, וקביעתי מתמקדת באימוץ דברי הנאשם, לפיהם התבקש לתת הלוואה, התכוון לתת הלוואה ונתן הלוואה.
(ה) ההלוואה הועברה באופן גלוי במישרין מחשבון הבנק האישי של הנאשם לחשבון הבנק של בן-אליעזר, ומבלי שהנאשם עשה מאמצים כלשהם להסתירה - הגם שניתן למצוא מקרים בהם העברת סכום כסף באופן גלוי לאיש ציבור תיחשב כהעברה פסולה וכבסיס להרשעה בעבירת מתן שוחד (וראה לדוגמא, עניינו של נאשם 2), ברור כי היעדר מגמת הסתרה מהווה אינדיקציה ראייתית מסוימת התומכת בגרסת הנאשם.
בסיכומיה טענה ההגנה, כי ניתן לראות בציון ההלוואה בהצהרת ההון שהגיש הנאשם כאינדיקציה נוספת, המלמדת על היעדר מוטיב הסתרה. אמנם, לא הייתה מחלוקת כי ההלוואה נרשמה בהצהרת ההון של הנאשם (ת/90), אלא שלשיטת התביעה, אין משקל ראייתי לנתון זה, שכן ההצהרה הוגשה רק ביום 9.9.14, דהיינו- למעלה מחודשיים לאחר חקירתו האחרונה במשטרה. מנגד, וכתשובה לטיעון התביעה, הסבירה ההגנה כי הנתונים הועברו לרואה החשבון בסמוך למתן ההלוואה, כך שאין לראות במועד הגשת הדוח, שאינו בשליטת הנאשם, ככזה הפוגם במשקל הטיעון. בהינתן העובדה כי איש מהצדדים לא העיד את רואה החשבון, אבידור אבני, אשר הגיש את הצהרת ההון, וסוגית הדיווח לרואה החשבון נותרה לא בהירה, לא ראיתי לעשות שימוש בנתון זה לחובתו או לזכותו של הנאשם.