(ו) סכום הכסף שהועבר לבן-אליעזר רחוק מלהיות חריג בנוף חייו הכלכלי של הנאשם - כפי שהובהר לעיל, לא הייתה מחלוקת של ממש כי הנאשם הוא איש עסקים אמיד, שנכסי המקרקעין שבבעלותו (ובבעלות שותפיו) בחו"ל נאמדים בעשרות מיליוני דולרים (פרו' עמ' 1487 ש' 20), כך שניתן לומר כי הלוואה בסכום המדובר, גם אם אין בצידה ריבית, אינה חריגה בנוף חייו הכלכלי. יתרה מכך, בבחינת היקף "המתת", יש ליתן את הדעת לשאלה האם מדובר ב"מענק" או שמא ב"הלוואה", ובענייננו, כפי שהובהר לעיל, דרישת בן-אליעזר הייתה לקבלת הלוואה, וכך התייחס אליה אף הנאשם בנקודת הזמן בה נתן אותה לבן-אליעזר.
(ז) היעדר פעולות הסתרה כלשהן מתיישב אף עם דבריו הכנים והאותנטיים של הנאשם עת נחקר במשטרה, שעה שסיפר על הדברים מיוזמתו, עוד טרם נשאל בעניין, ועוד טרם החלה חקירתו "הרשמית" - העובדה כי הנאשם חשף מיוזמתו את דבר העברת הכספים לבן-אליעזר, עוד טרם החלה חקירתו הרשמית, ותיאר כי מדובר בהלוואה שניתנה על רקע חברי ונוכח מצבו הרפואי הנטען של בן-אליעזר, נותרה איתנה במהלך חקירותיו, כמו גם במהלך המשפט (ראה גם דברי התביעה בסיכומיה: "כאמור, הנאשם לא שינה דבר מהגרסה הבסיסית שנמסרה בחלק הפתוח של חקירתו, גם לא במענה לכתב האישום וגם לא במהלך המשפט" - סעיף 157 לסיכומי התביעה). יש לציין כי אף שהנאשם חשף בחקירתו כי בן-אליעזר סייע לחברת בי אנד אי (מבלי שהחוקרים ידעו כל כך), החל מהרגע הראשון הוא שלל בכל תוקף קשר כלשהו בין אותו סיוע לאותה הלוואה. בדבריי הקודמים עמדתי על זעקת החפות שאפיינה את גרסת הנאשם, על הכנות שהשתקפה מדבריו בחקירתו במשטרה, ועל האופן בו השתקפה כנות זו גם בהתנהלותו בבית המשפט, לרבות בזמן עדותו, ואין אלא לחזור על הדברים.
(ח) פער של למעלה מ-3 שנים בין מועד "הסיוע" למועד ההלוואה - בהתאם לקביעותי העובדתיות, המועד האחרון בו סייע בן-אליעזר לחברת בי אנד אי בקבלת אשרות היה בשנת 2008, כך שחלף פרק זמן העולה על שלוש שנים בין מועד הסיוע לבין מועד ההלוואה שניתנה על-ידי הנאשם בחודש ינואר 2012 (וארוך עוד יותר אם לוקחים בחשבון שהפגישה בלשכתו של בן-אליעזר הייתה בשנת 2007).
נכון הדבר, ובכך צודקת התביעה, כי עבירת השוחד יכולה להתגבש גם מקום בו יסוד ה'בעד' התקיים במועד מוקדם ליסוד ה'מתת', ואין ליצור יש מאין חובת סימולטניות בין שתי הפעולות.