האינטרס הכלכלי של הנאשם בהעברת זכויות הקידוח
- לא צריכה להיות מחלוקת כי מכוח היותו של הנאשם בעל שליטה בחברת מנופים, שהחזיקה ב- 25% ממניות חברת שמן, נגזר קיומו של אינטרס כלכלי של הנאשם בהעברת זכויות הקידוח. לכך יש להוסיף כי מעבר לחלקה של מנופים בחברת שמן, החזיק הנאשם, באופן עצמאי, גם ב- 12.5% ממניות חברת שמן.
האינטרס הכלכלי נלמד אף מההשקעות המשמעותיות שביצע הנאשם, באופן אישי, בחברת שמן, אשר עמדו על עשרות מיליונים (בהקשר לסכום המדויק ניתן להצביע על וריאציות שונות בחומר הראיות, אך ברור, בכל וריאציה אפשרית, כי מדובר בעשרות מיליוני שקלים). אני ער לעובדה כי חלק מההשקעות בוצעו בשלבים מתקדמים יותר, ולאחר שנחתם הסכם שיתוף פעולה בין חברת שמן לחברת CDC, אולם אין בכך כדי לשנות מן התמונה המלמדת על קיומו של אינטרס כלכלי מצידו של הנאשם.
ראה בעניין זה עדות הנאשם - פרו' עמ' 1209 ש' 10; פרו' עמ' 1260 ש' 25.
עוד אציין כי אני נכון לקבל את טענת התביעה לפיה העובדה (שנודעה בהמשך) שהקידוח לא הניב את שציפו המעורבים השונים (שכן לא נמצא נפט מול חופי אשדוד), אינה רלוונטית לשאלת קיומו של אינטרס כלכלי, שאלה הנבחנת בנקודה מוקדמת יותר על ציר הזמן.
בהינתן האמור לעיל, ואף אם עסקינן בנאשם אמיד ביותר, שעסקיו חובקי עולם, ברור כי החזיק אינטרס כלכלי, ולאור הסכומים המדוברים, ניתן אף להגדירו כאינטרס כלכלי משמעותי.
אופן שיתוף הפעולה בין הנאשם לבן-זקן בכל הנוגע לחברת שמן והעברת הזכויות
- מכלל הראיות עולה כי בן-זקן היה דומיננטי יותר בכל פעילותה של חברת שמן בהקשר לרישיון הקידוח, תוך שהוא מעדכן, מעת לעת, את הנאשם באשר לנתונים שונים. מידת מעורבותו העצמאית של הנאשם גברה רק לאחר שהמשא ומתן מול חברת נובל אנרג'י כשל, ונוצר צורך במציאת מפעיל אחר שיכנס לשותפות במיזם.
מסקנה זו מבוססת על ההנמקות הבאות:
(א) בן-זקן, שהוא אדם יוזמתי ודומיננטי, היה זה שעמד בקשר עם חיים ליבוביץ' עובר להקמת השותפות עם חברת ACC, והוא זה שהחליט על כניסה לשותפות באותו מיזם של קידוח למציאת נפט. הנאשם, ועל כך אין חולק, עודכן בדבר רצונו של בן-זקן ובהמשך בדבר החלטתו של בן-זקן לחבור לליבוביץ' וחברת ACC. אין אף חולק כי במהלך הפגישה עם ליבוביץ' ביקש בן-זקן להתקשר ולהתייעץ עם הנאשם נוכח היכרותו עם תחום הנפט, והנאשם סבר כי כניסה למיזם תהווה טעות.