תמונה דומה משתקפת גם מעדותו של מרדכי פרידמן, שותפו של הנאשם בחברת טריפל אם (ביחד עם משה טרי) אשר תיאר כי אף שהחזיק 80% ממניות החברה, נותר הניהול בידיו (של פרידמן) ובידי משה טרי, תוך שמעורבותו התמקדה בעיקר בנושא המימון, וכלשונו: "ברמה הפורמלית התפקודית תביא כסף והיה מביא" (פרו' עמ' 1569 ש' 18). העד אף תיאר כי במקרים רבים נעזר בניסיונו העסקי של הנאשם, ונועץ בו, אך הדגיש כי הנאשם לא ניהל דבר.
- אין להבין מהאמור לעיל כי עסקינן באיש עסקים "מובל" או "חלש", אלא במי שהחזיק בפילוסופיית ניהול המאפשרת לשותפיו, על בסיס יחסי אמון, לקבל החלטות גם ללא ליוויו הצמוד ואישורו הנקודתי לכל פרט ופרט. אותם יחסי אמון שעמדו ביסוד פילוסופיית הניהול של הנאשם, התקיימו בעוצמה רבה בשותפות העסקית עם בן-זקן, אותו הכיר עת היה נער מתבגר, ולאורך השנים בהן עבד עם אמו בסוכנות הביטוח.
יחד עם זאת, ברור כי בנקודות זמן מסוימות, ומעבר להזרמת הכספים, נדרש הנאשם להפגין מעורבות גבוהה יותר, כפי שעשה עת פעל בצוותא עם ליבוביץ' במשא ומתן מול חברת CDC (שאף הצריך נסיעות משותפות לחו"ל). בהקשר לאמור לעיל, נראה כי מעורבותו של הנאשם הייתה חיונית ביותר נוכח היותה של חברת CDC חברת-בת של חברת סוקר, אותה הכיר הנאשם מפעילותו העסקית בתחום הנפט.
- עוד ברור, וכך עולה מכלל העדויות, כי מעת לעת עודכן הנאשם אודות חלק מהקשיים שהתגלעו בהעברת זכויות הקידוח ופעולות שונות שנעשו בהקשר זה.
אפנה בהקשר זה לשיחות הטלפון שנערכו בין בן-זקן לנאשם והוקלטו בהאזנת הסתר (ת/30); לעדותו של חיים ליבוביץ' ממנה עלה כי הנאשם שימש כ"גורם מפשר" בינו לבין בן-זקן, לאחר שנתגלעו ביניהם מחלוקות, שלובנו אף בנוכחות עו"ד כספי (ת/284 ש' 92; פרו' עמ' 1072 ש' 17); לעדותו של בן-זקן, ממנה עלה כי מעת לעת עדכן את הנאשם אודות פעולות שונות שנעשו בהקשר להעברת זכויות הקידוח; לעדותו של דני וקנין, ממנה עלה כי הנאשם עודכן בדבר הקשיים בהעברת הזכויות ובדבר הטיפול המשפטי על-ידי עו"ד כספי (פרו' עמ' 484 ש' 16) ולעדות הנאשם בבית המשפט, לפיה עודכן בדבר דחיית הבקשה להעברת הזכויות על-ידי מועצת הנפט והנימוקים לדחייה זו (פרו' עמ' 1204 ש' 1).
- נדרשתי לאפיון התנהלותם העסקית של הנאשם ובן-זקן, כתשתית לדיון בשאלה האם עודכן הנאשם בפעולות קונקרטיות, שנטען כי בוצעו על-ידי בן-אליעזר לטובת חברת שמן.
הן אפיון דרך התנהלותם העסקית של בן-זקן והנאשם, והן רמת הוודאות הנדרשת במשפט הפלילי, מובילים למסקנה כי הדרך לקביעה כי הנאשם ידע על פעולה כזו או אחרת שנעשית עבור ענייני חברת שמן או מטעמה, אינה יכולה לעצור או להסתכם ב"הנחה", לפיה "שותפים נוהגים לעדכן אחד את השני בדבר פעולות כאלה או אחרות המבוצעות על-ידם או עבורם", ויש מקום להמשיך ולצעוד בתלם הראייתי על-מנת לבחון את שאלת ידיעתו הקונקרטית של הנאשם ביחס לפעולות כאלה ואחרות, ברזולוציות חדות יותר.