על הציר "בן-זקן - איילת אזולאי", וחשיבותו לצורך הכרעה בזירות המחלוקת
- ככלל, כאשר פעולות מסוימות נעשות על-ידי גורם שלטוני תוך סטייה מהשורה, ונראה כי אלו נועדו במובהק לסייע לאינטרס כלכלי של גורם פרטי, ניתן להסיק מהנסיבות שתוארו מסקנות בדבר ידיעתם של שני צידי המשוואה, דהיינו - ידיעתו וכוונתו של הגורם השלטוני לסייע לגורם הפרטי, וידיעתו של הגורם הפרטי אודות הפעולות המבוצעות לטובתו. זוהי לכאורה המסקנה הראייתית הברורה והמתבקשת.
אלא, וכתנאי להחלת התפיסה הראייתית האמורה על שני חלקי המשוואה, עלינו לבדוק שמא בתוך אותה משוואה קיימים צירים נוספים (אינטרסנטיים/חבריים/אחרים) בין פרטים שונים המצויים בשני צידי המשוואה שכן ככל שאלה קיימים, הרי שיש בכך כדי להקשות על ראיית "הגורם השלטוני כ"יישות אחת" ועל ראיית "הגורם הפרטי" כ"ישות אחת". במילים אחרות - בסיטואציה בה קיימים מספר צירים וקשרים, יש קושי בהחלת תפיסה ראייתית "הכורכת" יחדיו, בכל מקרה, את כל חברי הקבוצה, בין אם מדובר בקבוצת "הגורם השלטוני" ובין אם מדובר בקבוצת "הגורם הפרטי".
בכתב האישום, אך במיוחד בסיכומים בפרקים העוסקים בפעולות שבוצעו לכאורה על-ידי בן-אליעזר לטובתו של הנאשם, שרטטה התביעה את שני צידי המשוואה באופן שבצד אחד מצוי הגורם השלטוני על הפרטים הכלולים בו (לשכת השר הכוללת את בן-אליעזר ואיילת אזולאי), ובצד השני - הגורם הפרטי על הפרטים הכלולים בו (הנאשם ובן-זקן).
תפיסה ראייתית זו, הלכה למעשה, כורכת יחדיו את בן-אליעזר ואזולאי, באופן שחלק מהפעולות העומדות במחלוקת מיוחסות ל"לשכת השר" תך שנטען כי אזולאי משמשת כידו הארוכה של בן-אליעזר, והכל -במבט על - לצורך קבלת השוחד שנטען כי שולם על-ידי הנאשם לבן-אליעזר.
ראה לדוגמא סעיף 133 לסיכומי התביעה שם נטענו הדברים הבאים: "בת/30 שיחות המראות את התגייסותה של לשכת השר לטובת העניין, מעבר לחיבור הראשוני שבין שמן לנובל אנרג'י. בזכות פועלו של השר ואזולאי כידו הארוכה, שמן אף התקדמה במגעים עם נובל אנרג'י".
ראה גם סעיף 136 שם צוין: "...ודאי בנסיבות שהוכחו לעיל, בהן נוצלו משאביה של לשכת השר באופן חריג לקידום עניינה של חברת שמן".
באותו אופן, כורכת אותה תפיסה גם את בן-זקן עם הנאשם.
תפיסתה הראייתית של התביעה בהקשר לפעולות שנטען כי בוצעו על-ידי בן-אליעזר לטובת הנאשם, מצמצמת עד מעלימה את הצורך בבחינת משמעותו של ציר משמעותי נוסף ועצמאי הוא הציר "בן-זקן -אזולאי", ודומני כי לא ניתן לעשות כן שמא "התעלמות" מציר משמעותי זה תוביל לקביעות עובדתיות שגויות, או לכל הפחות -לקביעות שאינן מתיישבות עם רמת הוודאות הנדרשת במשפט פלילי.
- עמדתי בדברי הקודמים על דמותו הדומיננטית של בן-זקן, ועוד טרם אבחן את העדויות אודות הקשר שנרקם עם אזולאי, ראיתי להקדיש התייחסות קצרה לדמותה של אזולאי, כפי שזו הצטיירה מכלל הראיות ומעדותה בבית המשפט.
אזולאי שימשה במספר תפקידים בשירות הציבורי, כולם לצידו של בן-אליעזר. מדובר בקשר מקצועי שנפרש על-פני 24 שנים, בהן כיהנה כמזכירתו, מנהלת לשכתו והעוזרת הפרלמנטרית שלו - והכל במסגרת שורה של תפקידים שביצע (שר הבינוי והשיכון, שר התקשורת, שר הביטחון, שר התשתיות שר התמ"ת, סגן ראש הממשלה, יו"ר מפלגת העבודה, ותקופה קצרה אף כיו"ר הכנסת). מטבע הדברים, הכירה אזולאי לאורך השנים גורמים פוליטיים רבים, גורמים משפטיים, גורמי ביצוע, ודמויות שונות בכל הדרגות במשרדי הממשלה. היכרותה העמוקה עם התשתית השלטונית, הדרך בה עובדים הדברים, לצד יכולות הביצוע הגבוהות בהן ניחנה, הפכו את אזולאי לדמות דומיננטית ועצמאית, הגם שזוהתה עם דמותו של בן-אליעזר. לאורך השנים, נהגה אזולאי לטפל בפניות רבות ומגוונות שהתקבלו בלשכתו של בן-אליעזר (ללא קשר למשרד בו כיהן), תוך שהיא מייצרת פתרונות, מתנהלת מול הגורמים הרלוונטיים באופן עצמאי, ומערבת את בן-אליעזר רק במקומות בהם נזקקה ל"גיבוי" או לצורך פעולה שרק הוא יכול היה לבצע.