כך לדוגמא, אישרה אזולאי בעדותה כי נהגה לטפל בפניות אזרחים ללשכת השר, הגם שפניות אלה לא היו קשורות לאותו משרד עליו הופקד בן-אליעזר באותה תקופה רלוונטית, כגון - פניות של אזרחים שלא קיבלו את ילדיהם לגן מסוים. אזולאי אף אישרה כי ניהלה תוכנת מחשב בה עקבה אחר פניות אלה והטיפול בהן, והכל מתוך כוונה להעניק שירות טוב לאזרחים.
- לאחר ששורטטו קווים לדמותם של בן-זקן ואזולאי, והובהר כי מדובר בשתי דמויות אקטיביות, דומיננטיות, בעלות יוזמה ויכולות ביצוע, ועל-מנת לעמוד על טיבו של הקשר שנוצר בין השניים, אפרט את הראיות שהוצגו ביחס לרקע המשותף אותו חלקו, וליחסי החברות ההדוקים שנשמרו ביניהם לאורך השנים.
כנקודת מוצא ניתן להפנות לכתב האישום בו ציינה התביעה כי בשנות ה-90 היה ג'קי בן-זקן פעיל של בן-אליעזר במפלגת העבודה, ולאחר שהפך לאיש עסקים הפכו הקשרים לאינטרסנטיים "תוך שבן-זקן הקפיד לשמור על קשרים עם אזולאי אותה הכיר בימים כפעיל פוליטי" (סעיף 3 לכתב האישום).
וכך תיארה אזולאי את הקשר: "הנאשם 5 (בן-זקן - ב.ש) אני מכירה אותו מעל 20 שנה, הוא היה פעיל מרכזי באשדוד. אם אני לא טועה גם עוזר של שר לביטחון פנים. כשהוא עזב את השרות הציבורי המשכנו להיות בקשר חברי, הוא חבר מאוד טוב" (פרו' עמ' 1131 ש' 23).
בן-זקן תיאר בעדותו כיצד נמשך הקשר החברי למעלה מ-20 שנה, עד כמה העריך את אזולאי מבחינה מקצועית, עד כדי כך שחיכה שתפרוש מהשירות הציבורי על-מנת להעסיקה ("מאוד הערכתי אותה וחיכיתי ליום הזה שהיא כבר לא תהיה בפוליטיקה כדי שאני יוכל למשוך אותה אלי" - פרו' עמ' 939 ש' 29).
בן-זקן העיד על מערכת יחסים שהתאפיינה בסיוע הדדי האחד לשנייה, לאו דווקא בעניינים הרלוונטיים לבן-אליעזר.
וכך מעדותו:
"...אני יכול להגיד לך שאיילת עזרה לנו אינספור פעמים בפניות של כל מיני אנשים שפנו אלי, אם זה בעזרה בסיוע בדיור, רווחה, כאלה שפינו אותם מהבית, כאלה שהיו להם חובות ברשויות כאלה ואחרות, וכשלי לא הייתה דרך לעזור להם אז הדרך היחידה הייתה להתקשר לאיילת ולראות אם יש בכוחה כן לפתור את הבעיה והיו עשרות מקרים כאלה במהלך השנים שהיא באמת עשתה את כל מה שהיא הייתה יכולה ובהרבה מאוד מקרים היא גם הצליחה לסייע לכל מיני אנשים שפנו ואני לא מדבר בכלל על עולם העסקים, אני מדבר על דברים אחרים לחלוטין" (פרו' עמ' 940 ש' 16).
עדויות אלה בדבר אופיו של הקשר לא נסתרו, ואף זכו לחיזוק בראיות חיצוניות כדוגמת התכתובות שהוחלפו בין בן-זקן לאזולאי (האסופה - ת/29), אשר מעבר לשימוש בשמות חיבה ("מאמי", נשמה", "חתיך") מלמדות על קשר עצמאי שהתקיים בין השניים, שלא בהכרח בזיקה לבן-אליעזר או לנאשם.