סקירת טיעוני הצדדים, אשר השתרעה בסיכומים על-פני מאות עמודים, תיעשה באופן תמציתי, וכחלק מפרקי ההכרעה בזירות המחלוקת השונות.
ההדגשות בציטוטים השונים (מהראיות, הפרוטוקול או פסיקה שתאוזכר) אינן במקור, אלא אם כן צוין אחרת.
בפרקים המשותפים יכונו הנאשמים בהתאם למספרם בכתב האישום, אך בדיון הנפרד שאערוך בעניינו של כל אחד מהאישומים, ומטעמי נוחות, יכונה הנאשם הרלוונטי - "הנאשם".
על עבירת השוחד - יסודות וגבולות
- עבירות השוחד משובצות בתוך פרק ט לחוק העונשין, שכותרתו "פגיעות בסדרי השלטון והמשפט". בין היתר נקבעו בפרק זה עבירות שקשורות לשיבוש עשיית משפט (סימן א'), העלמת עבירות (סימן ב') ותקיפת שוטרים (סימן ג').
בע"פ 4456/14 קלנר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (29.12.2015) צוין כי מיקומה ה"גיאוגרפי" של עבירת השוחד בתוך חוק העונשין איננו מקרי, וניתן לראות במיקום כמצביע על הערכים המרכזיים שעליהם מבקשות עבירות השוחד להגן: טוהר המידות של עובדי הציבור; פעילותו התקינה של המנהל הציבורי; ואמון הציבור. עוד צוין כי פגיעה בערכים אלו - כמוה כפגיעה בסדרי השלטון והמשפט. כאשר המכנה המשותף של ערכים אלו הוא עובד הציבור, אותו ניתן לראות כ"שחקן המרכזי" ביסודות העבירה, וכמי שנוכחותו שזורה לכל אורך הפרק המכיל את עבירות השוחד.
- עבירת השוחד מוגדרת בסעיפים 290 ו-291 לחוק העונשין, ומתייחסת הן למקבל השוחד והן לנותן השוחד.
כעולה מלשון החוק, היסוד העובדתי של העבירות כולל שלושה רכיבים: (א) לוקח השוחד הוא עובד ציבור; (ב) על עובד הציבור ליטול מתת כלשהי שניתן להתייחס אליה במהותה כאל שוחד; (ג) לקיחת השוחד נעשתה בעד פעולה הקשורה בתפקידו של עובד הציבור.
באשר ליסוד הראשון (לוקח השוחד הוא עובד ציבור) - הן החוק [וראה לדוגמא סעיף 290(א)(2) לחוק העונשין] והן הפסיקה נקטו בגישה מרחיבה ביחס לרכיב זה. בענייננו, ומשכך אין צורך להרחיב, לא הייתה מחלוקת כי בן-אליעזר היה עובד ציבור בתקופה הרלוונטית.
באשר ליסוד השני (אופי המתת) - ניתן להפנות ללשונו של סעיף 293 לחוק העונשין, שעניינו "דרכי השוחד":
"אין נפקא מינה בשוחד -
(1) אם היה כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת";
נוסחה הרחב של ההגדרה "מכוון" שלא לתחום את דרכי השוחד בגבולות נוקשים, ונקבע בפסיקה כי הוא נובע מן ההכרח כי סצנת מתן השוחד ולקיחתו עשויה לפשוט וללבוש צורות שונות ומשונות, ומכאן הקושי למצות את כולן ברשימה סגורה [ע"פ 8027/04 אלגריסי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (23.2.2006)].