עמדתי מבוססת על העובדה שלצד העברתו של הכסף באופן גלוי, נערך "הסכם הלוואה" שנטען כי יוצג לגורמים הרלוונטיים בכנסת (ולא הוכח כי הוצג לגורם רשמי כלשהו) אשר כפי שפירטתי, לא שיקף נאמנה את המציאות.
העובדה כי הכסף לא הוחזר עד פתיחת החקירה
- הן בכתב האישום והן בסיכומיה, ראתה התביעה בעובדת אי החזרת הכסף ככזו ש"יצרה תלות של בן-אליעזר בנאשם, ושימרה את מערכת יחסי השוחד ביניהם לתקופה בלתי קצובה".
ההגנה עמדה בטיעוניה על רצונו של הנאשם לסייע לחברו בן-אליעזר בדרך של "מתנה" ולא בדרך של "הלוואה", ומכאן עמדתה כי לא ניתן לראות בעובדה כי הכסף לא הוחזר, כאינדיקציה מפלילה.
גם אם מטעמי זהירות אמנע מלראות באי החזרת הכסף כאינדיקציה מפלילה המלמדת על המטרה שעמדה ביסוד העברתו, הרי ככל שתוכח המטרה באמצעות נתונים אחרים, ברור כי יש טעם בטענת התביעה כי אי החזרת הכסף שימרה את תלותו של בן-אליעזר בנאשם.
העברת הכסף (ואי השבתו) "כבלה" את בן-אליעזר וגם אם ניתן היה לטעון כי באותה נקודת זמן בה הועבר, לא התגבשה הכוונה המלאה להיעזר בעדותו, והנאשם פעל רק באופן של "שלח לחמך", הרי ברגע שהוצבה הבקשה כי יעיד (על דעת הנאשם תוך שהוא העלה את שמו כעד פוטנציאלי), ניתן לראות בכך כ"נעילת" הקשר הסיבתי בין המתת לתמורה.
אופיו והתנהלותו החברית והכלכלית של הנאשם
- במהלך המשפט העידו מספר רב של עדים מטעמו של הנאשם אודות הלוואות, מענקים וסיוע שקיבלו מהנאשם למטרות שונות, חלקן אישיות, חלקן עסקיות, תוך שהנאשם ברובם, לא עמד על עריכת חוזה מחייב, לא עמד על השבת הסכומים בלוח זמנים מקובל, אם בכלל, ולא עמד על קבלת ריבית.
ראה לדוגמא בהקשר לאמור, עדויות ג'קי בן-זקן, מוטי פרידמן, אביעד שייביץ, שמעון מזור, אפרים גור, ג'ורג' אקויליאני, יוחנן קיקוזאשווילי ונוספים; ראה פירוט נוסף של תרומות בסעיף 345 לסיכומי ההגנה, וכן במוצגים נ/9 ובקלסר נ/11.
על בסיס האמור לעיל, ציינה ההגנה את הדברים הבאים:
"... דוגמאות אלה מאיינות כל תוקף ראייתי/הוכחתי רלוונטי לטענה כי ההלוואה לבן-אליעזר הינה חריגה, בכל הקשור להתנהלותו הרגילה של אברהם. עינינו הרואות שזהו לא המצב. עמדתנו הינה כי אישיותו של אברהם כפי שהיא מתגלה מתוך עברו ואורח חייו - מעידה על הלך רוחו באירועים נשוא תיק זה ומלמדת על חפותו. אברהם, כפי שהובהר בתחילת דברינו לא גדל במשפחה עשירה. את כל הונו עשה בעשר אצבעותיו ובעבודה קשה לאורך כל חייו נהג לסייע למקורביו חבריו לבני משפחתו בסכומים של מאות ואף מיליוני דולרים במתנה (סעיפים 407 ו- 408 לסיכומי ההגנה).
- התביעה סברה כי אותן ראיות שהוצגו על-ידי הנאשם דווקא מלמדות כי סכום הכסף שהעביר לבן-אליעזר היה חריג בהיקפו, ונטען כי ההגנה לא הצליחה להראות על העברת סכום כסף בנסיבות דומות לנסיבותיו של תיק זה. נטען כי רוב ההלוואות היו הלוואות עסקיות ואין בהן כדי להפריך את החזקה המשפטית לפיה מתת לעובד ציבור צריכה להיות מקובלת וסבירה בנסיבות העניין.
- לא ראיתי טעם בסקירת העדויות האמורות באותן רזולוציות בהן נסקרו בסיכומי הצדדים, וממילא לא הונחו בפניי די נתונים אשר יאפשרו לקבוע כי עדותם של חלק מהעדים הייתה בלתי מהימנה, כפי שסברה התביעה שניתן לקבוע.
די בכך שאומר כי התמונה העולה מכלל העדויות שהובאו על-ידי ההגנה בהקשר לאופיו והתנהלותו הכלכלית של הנאשם, והיא אף מתיישבת עם התרשמותי מדמותו, היא תמונת אדם נדיב, אשר לאורך שנים רבות נקט בגישה אוהדת כלפי בקשות תמיכה שהופנו אליו, ואף סייע ותרם מיוזמתו למקומות רבים. הוכח כי היו מקרים בהם הנאשם נתן הלוואות בסכומים משמעותיים, ללא ריבית, מבלי שעמד על החזרן של אותן הלוואות בלוח זמנים מקובל או סביר.