ת: לא.
ש: סיכמתם מועד להשבת ההלוואה, לפירעון ההלוואה.
ת: כן. אני אמרתי לו שאני, אני אחזיר את הכסף בתוך שנתיים, אולי שנתיים וחצי ולא הצלחתי להחזיר.
ש: עשיתם הסכם?
ת:לא.
ש: וההלוואה כמו שאמרת ניתנה ב-2006, היא הוחזרה?
ת: לא.
ש: האם אברהם פנה אליך אי פעם וביקש את השבתה?
ת:אף פעם לא. אף פעם לא, הוא לא פנה אלי למרות שהיו לו הזדמנויות, הוא, הייתי באירועים של הילדים שלו, הייתי בחתונות של הבנות שלו, הייתי בבר מצווה של הבן שלו. הוא לא פנה אלי אף פעם (פרו' עמ' 1680 ש' 5).
הנה כי כן הנאשם הלווה 200,000 דולר לחבר מתקופת ילדותו (הגם שלא היה איתו בקשר משמעותי בשנים הסמוכות לבקשת ההלוואה מצידו), זאת ללא הסכם, מבלי שהיה מעוניין בשותפות, ותוך שהוא מסרב להצעתו של העד למשכן את דירת מגוריו כבטחון להלוואה. יתרה מכך, הוכח כי הנאשם מעולם לא דרש את החזר ההלוואה חרף העובדה כי חלף כמעט עשור מהמועד בו הייתה אמורה להיות מוחזרת. העובדה כי בחלוף השנים הצליחה ההגנה לאתר רק אישור בנקאי על העברת מחצית מהסכום, איננה פוגמת בעדותו של העד שהותיר רושם מהימן.
- ניתן לראות אפוא בנתונים שהוכחו ביחס להתנהלותו החברית והכלכלית של הנאשם, ככזו התומכת בתזת ההגנה, אך לא ניתן לומר כי התנהלות זו שוללת קיומה של מטרה נוספת שעמד ביסוד העברת הכסף.
ג. מטרה פסולה או הלוואה חברית - סיכום
- זה הזמן ללקט את כל קביעותיי העובדתיות, בבחינת חלקי תַּצְרֵף, ולבחון האם החלקים חוברים להם יחדיו לכדי תמונה שלמה בהירה ומפלילה, או שמא מדובר בתמונה מטושטשת וחלקית, שלא ניתן לראותה כבסיס מספק להרשעה במשפט פלילי.
מן העבר האחד - עומדת תזת התביעה לפיה יש לראות את העברת הכסף לבן-אליעזר כתשלום שוחד שניתן במסגרת מערכת יחסים מושחתת שהתקיימה בין השניים, במסגרתה סייע בן-אליעזר לנאשם בנקודות זמן שונות.
מן העבר השני - עומדת גרסת ההגנה לפיה העברת הכסף בוצעה על רקע חברי, ונוכח מצבו הרפואי המורכב של בן-אליעזר ורצונו של הנאשם לסייע בידו לעבור לדירה התואמת את צרכיו.
- אני נכון להסכים כי החלטת הנאשם בדבר העברת הכסף לבן-אליעזר הושפעה גם מתחושת הקרבה שחש הנאשם לבן-אליעזר, מהקשר שנוצר ביניהם, מרצונו ויכולתו לסייע לבן-אליעזר עת היה במצב רפואי מורכב, וגם מאופיו ונדיבותו של הנאשם שלא פעם התגייס לסייע לפונים אליו בבקשת עזרה.