אין בידי לקבל את טענת ההגנה.
- בע"פ 534/78 קוביליו נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (31.12.1979) התייחס בית המשפט העליון לפרשנות הרחבה בה יש לנקוט בהקשר לתיבה "פעולה הקשורה בתפקידו".
וכך נקבע:
"לאור האמור בסעיף 294(ד)(2) יש לקרוא את סעיף 290(א), כאילו נאמר בו שהוא מתייחס לעובד הציבור הלוקח שוחד בעד פעולה הקשורה בתפקידו, אף אם פעולה זו איננה בגדר סמכותו ואף אם איננו רשאי לעשותה. הפירוש המתבקש מכך הוא כי המונח "פעולה הקשורה בתפקידו" אינו יכול לחפוף רק את המערכת המוגדרת של התפקידים של העובד אלא גם פעולות אחרות הנעשות בקשר עם התפקיד, אף שהן מחוץ לגדר סמכותו של העובד ובלבד, כאמור, שיש זיקה לעובדה שמקבל השוחד מכהן בתפקיד פלוני".
וכן:
"יכול שתעלה הטענה כי ההוראה שבסעיף 294(ד)(2) איננה מתייחסת למקרים בהם נעשתה פעולה מחוץ למסגרת הסמכויות והכוחות של העובד, אלא למקרים בהם אין עדיין ביסוס פורמלי למעמדו של העובד, כגון כאשר כתב המינוי טרם הוצא או כאשר קיימים ליקויים אחרים כיוצא באלה בדרך ההסמכה. טענה זו איננה מקובלת עלי מאחר שהמחוקק ראה להתייחס לנסיבות כמתואר, בהן יש פגם בדרך המינוי, על-ידי קביעת הוראה מפורשת וזאת כאשר קבע בסעיף 294(ד)(1) כי במשפט של שוחד לא יזקק בית-המשפט לטענה שהיה פגם או פסול בהטלת התפקיד על הלוקח, במינויו או בבחירתו. הוראה נוספת הנוגעת לעניין זה מצויה בסעיף 294(ג). מכאן עולה כי יש לפרש את המלים "לא היה מוסמך או רשאי לעשות את הפעולה" כפשוטן ולהציב אותן, כפי שכבר נאמר לעיל, ליד המלים "פעולה הקשורה בתפקידו". משמע הקשר לתפקיד אינו חייב להתבטא דוקא בפעולה הכלולה בין אלה שהן מסמכויותיו, חובותיו או מטלותיו שלה עובד".
על הפרשנות הרחבה בה יש לנקוט חזר בית המשפט העליון גם בע"פ 5822/08 טרייטל נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (12.3.2009) שם צוין (תוך הפניה לעניין קוביליו שהוזכר לעיל):
"היסוד האמור פורש בפסיקתו של בית משפט זה בצורה רחבה ביותר, כך שלצורך התקיימותו 'די בכך שהמעשה נעשה בתוך המסגרת הארגונית שבה העובד פועל, או תוך שימוש בקשרים וביכולת הפעולה הנובעים מעבודתו של העובד במקום פלוני או מכהונתו'".
- ראיית התצהיר שנחתם על-ידי בן-אליעזר ועדותו בבית המשפט, כאקטים החוסים תחת הגדרת "פעולה הקשורה בתפקידו", נלמדת מנתוניו של בן-אליעזר, אך בעיקר מתוכן דבריו.
באשר לנתונים, ועם כל ההבנה לטיעון ההגנה, לא ניתן להתייחס לדמותו של בן-אליעזר כדמות "פרטית", וברור כי הביא עימו לדוכן העדים את אותה "הילה" עליה עמדתי, הקשורה למעמדו הציבורי ולמגוון התפקידים הבכירים בהם כיהן עובר לעדות, ובמהלך אותה תקופה.