עוד צוין, כי סיועו של הנאשם למדינת ישראל לא הסתכם באותם מפגשים שארגן לבן-אליעזר עם נציגי חברת גזפרום וסוקר, אלא גם באמצעות היכרויות שיצר בין בן-אליעזר לבין גורמים בכלכלה הרוסית.
וכך מסעיף 9 לתצהיר (ת/119):
"אברהם הכיר ביני לבין שר המסחר והתעשייה הרוסי והפגיש בינינו וכן הפגיש ביני לבין אנשים נוספים בכלכלה הרוסית".
הקשר ההדוק בין תפקידו הרשמי של בן-אליעזר להיכרות עם הנאשם, ניכר אף בתיאור שנמסר אודות המקרים בהם פגש אנשים הנמנים על המעגל הקרוב לנאשם ומתגוררים ברוסיה, שכן אלה תוארו כמפגשים שאירעו במהלך נסיעות רשמיות שלו בתפקידו כשר התשתיות וכשר התמ"ת (פרו' העדות - ת/119 עמ' 62).
לצד מגמת חיזוק הקשר המשולש - תפקידיו של בן-אליעזר, הנאשם והסיוע שהעניק למדינת ישראל, ניתן לאתר מקריאת התצהיר והעדות מגמת צמצום ביחס לעומקה של החברות (בהשוואה לאופן בה זו תוארה על-ידי הנאשם), שכן בן-אליעזר הפריד בין תקופת ההיכרות הראשונה שהייתה על הרקע שתואר לעיל, לבין תקופת ההיכרות השנייה, בה נרקמו ביניהם יחסי ידידות וחברות, אולם הדגיש כי אין להם חברים משותפים, ראה את אשתו של הנאשם פעם או פעמיים בלבד, וביקר בביתו של הנאשם באשדוד פעם אחת בלבד (כשנה לפני מועד העדות). לציין בהקשר זה, כי בתצהיר הגדיר בן-אליעזר את מערכת היחסים כ"ידידות" (סעיף 10 לתצהיר - ת/119).
- האמור לעיל מלמד כי בן-אליעזר רתם את מעמדו הציבורי לצורך תמיכה בטענת הנאשם בדבר תושבתו, ויצר קשר בלתי ניתן לניתוק בין פעילותו הציבורית כשר בממשלת ישראל, לבין נסיבות היכרותו עם הנאשם ותרומתו של הנאשם לקידום האינטרסים של מדינת ישראל.
במצב דברים זה, לא ניתן לומר כי עסקינן בעדות "פרטית" שניתנה לטובת "חבר ותיק", ומתבקשת מסקנה לפיה יש לראות בהגשת התצהיר ובעדות בבית המשפט כפעולות החוסות תחת ההגדרה הרחבה של "פעולה הקשורה בתפקידו".
- משהוכח כי גם מטרה פסולה עמדה ביסוד העברת הכסף לבן-אליעזר, והפעולה בוצעה "בעד פעולה הקשורה בתפקידו" של בן-אליעזר, מתבקשת המסקנה כי יש מקום להרשיע את הנאשם בעבירה של מתן שוחד, לפי סעיף 291 לחוק העונשין.
- בכתב האישום, ומעבר לעבירת מתן השוחד, ייחסה התביעה לנאשם עבירה של איסור הלבנת הון, לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון.
לשיטת התביעה, ומעבר לטענה כי יש לראות בהסכם ההלוואה כאינדיקציה מובהקת לעובדה כי מדובר בכספי שוחד, פעולתו של הנאשם ביצירת מנגנון ההלוואה שנועד להסתיר את העובדה כי מדובר בכספי שוחד, מהווה פעולה ברכוש אסור כהגדרתה בחוק איסור הלבנת הון, שכן הדברים נעשו על-מנת להסתיר או להסוות את מקורו של הכסף, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו, את תנועותיו או עשיית פעולה בו.