לשיטת ההגנה, אין יסוד לטענה לפיה בעריכת הסכם ההלוואה ביקש הנאשם להסתיר או להסוות את היות הכספים מתת שוחד, שכן מדובר בכספים שהועברו מחשבונו הפרטי לחשבונו של בן-אליעזר באופן גלוי.
- בחנתי את טיעוני הצדדים, וסבורני כי התביעה הצליחה להוכיח כי לצד עבירת השוחד ביצע הנאשם אף עבירה של הלבנת הון, לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון. קביעתי זו מבוססת על השילוב שבין קביעותיי העובדתיות שעמדו בבסיס הרשעת הנאשם בעבירת מתן השוחד, לבין קביעותיי העובדתיות באשר ל"הסכם ההלוואה" והפערים בינו לבין המציאות.
גם אם כספי השוחד הועברו באופן גלוי, הרי שיש לראות בעצם הצגתם כהלוואה חברית בלבד, תוך יצירת מנגנון הלוואה הנתמך לכאורה בהסכם כתוב (שאינו תואם את המציאות), כנתונים המקיימים את יסודות העבירה, ומכאן מסקנתי המרשיעה.
- על יסוד האמור לעיל, ראיתי להרשיע את הנאשם בעבירה של מתן שוחד, לפי סעיף 291 לחוק העונשין, ובעבירה של איסור הלבנת הון, לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון.
המעורבים באישום
- לבד מבן-אליעזר, רק נאשם 3 מאכלס את האישום השני כנאשם, ונטען כי מדובר באיש עסקים העוסק בתחומי הנדל"ן והטקסטיל בישראל ובחו"ל.
דמות רלוונטית נוספת המוזכרת באישום היא חיים יחזקאל, איש עסקים תושב ארה"ב, קרוב משפחתו של נאשם 3 ושותפו העסקי (להלן - יחזקאל).
נטען כי בן-אליעזר, יחזקאל והנאשם הכירו בתחילת שנות ה- 80 בניו-יורק, בתחילת כהונתו של בן-אליעזר כנבחר ציבור, כאשר במועד שאינו ידוע לתביעה, ביקש בן-אליעזר מהנאשם לדאוג לתעסוקה בארה"ב לבנו, אופיר בן-אליעזר (להלן - אופיר) והנאשם עשה כן, והעסיק את אופיר בעסקיו המשותפים עם יחזקאל בארה"ב.
יצוין כי העסקתו של אופיר החלה שנים רבות עובר לאירועים הרלוונטיים לכתב האישום, ואין כל טענה כי יש לראות בנתון זה כרלוונטי להוכחת יסוד מיסודות העבירה.
המתת
- על-פי האמור בכתב אישום, בן-אליעזר קיבל מהנאשם סכומי כסף בשני מועדים שונים, וכמפורט להלן:
העברת הכספים הראשונה - במועד שאינו ידוע במדויק לתביעה, החליט בן-אליעזר לרכוש נכס מקרקעין בו תכנן כי יגור יחד עם בנו וכלתו (יריב ועירית). ביום 12.7.11 חתמו יריב ועירית על חוזה לרכישת המגרש בנס-ציונה בסך כולל של 1,550,000 ש"ח, על אף שרכישת הנכס מומנה על-ידי בן-אליעזר.