לבקשת בן-אליעזר, העביר הנאשם סך של 260,000 ש"ח מחשבונו בבנק אגוד לחשבונו של עו"ד ליפשיץ, שכיהן ככונס נכסים שייצג את חברת "עמית גל", ממנה נרכש המגרש בנס-ציונה. העברת הכספים פוצלה לשתי העברות שונות, כאשר הראשונה על-סך 250,000 ש"ח בוצעה ביום 21.8.11; והשנייה על-סך 10,000 ש"ח בוצעה ביום 23.8.11.
נטען כי בהעברת הסך של 260,000 ש"ח בשתי העברות בנקאיות לחשבון כונס הנכסים לרכישת מגרש הרשום על-שם יריב ועירית בן-אליעזר, ולא על-שם בן-אליעזר, עשו בן-אליעזר והנאשם פעולה בכספי שוחד שהיא פעולה ברכוש אסור כהגדרתו בחוק איסור הלבנת הון, במטרה להסתיר או להסוות את מקורו, את זהות בעלי הזכויות בו, את מיקומו, את תנועותיו או עשיית פעולה בו. חשוב לציין כי עבירות איסור הלבנת ההון מיוחסת לנאשם אך ורק ביחס להעברה כספית נטענת זו.
ביום 30.9.12 נמכר המגרש בנס-ציונה תמורת 1,580,000 ש"ח, והכספים שהתקבלו ממכירת המגרש הועברו לבן-אליעזר, הגם שבנו יריב ורעיית בנו עירית היו רשומים כבעלי המגרש. עוד נטען, כי נכון למועד תחילת החקירה לא השיב בן-אליעזר לנאשם את סכום הכסף שקיבל ממנו.
העברת הכספים השנייה - ביום 24.11.11 התקשר בן-אליעזר בחוזה לרכישת הבית ביפו, כאשר בהתאם לחוזה היה על בן-אליעזר לשלם ביום 24.1.12 תשלום בסך 1,700,000 ש"ח. עובר ליום 22.1.12 פנה בן-אליעזר לנאשם, וביקש ממנו סך של 500,000 ש"ח לצורך מימון רכישת הבית ביפו. הנאשם נענה לבקשת בן-אליעזר שהוצגה כהלוואה, על אף שמדובר בסכום גבוה ביותר, מבלי שסוכם על ריבית כלשהי, ללא ערבים, ומבלי שסוכם על מועד להשבת הסכום. ביום 22.1.12 העביר הנאשם לבן-אליעזר שיק על-סך 500,000 ש"ח מחשבונו בבנק אגוד, ובן-אליעזר הפקיד את השיק לחשבונו האישי. נטען כי נכון למועד תחילת החקירה, בן-אליעזר לא השיב לנאשם את הכספים שקיבל ממנו.
בנוסף לשני אירועי העברת הכספים הנטענים, צוין בכתב אישום כי בן-אליעזר הציב לנאשם דרישת שוחד נוספת, וזאת ביום 22.1.12, שאז ביקש סכום נוסף הנע בין 1,200,000 ש"ח ל- 1,300,000 ש"ח. נטען כי בן-אליעזר הפעיל על הנאשם לחצים על-מנת שיעביר לו את הכסף, בין אם ממקורותיו ובין אם ממקורות אחרים, ובעקבות לחצים אלה, פנה הנאשם למכר משותף ושותפו בחלק מהעסקים בשם יהודה צדיק, וביקש את הסכום האמור עבור בן-אליעזר. יהודה צדיק סירב להעביר כסף ישירות לבן-אליעזר אלא לנאשם בלבד, ומסר לנאשם שיק בסכום הנע בין 1,200,000 ש"ח ל- 1,300,000 ש"ח לפקודת הנאשם. נטען כי הנאשם החזיק בשיק מספר ימים, אך לבסוף השיבו ליהודה צדיק ולא העבירו לבן-אליעזר על אף בקשות חוזרות ונשנות של בן-אליעזר.