ההסברים שנמסרו על-ידי גורמי החקירה בבית המשפט היו הסברים קלושים ורחוקים מלהניח את הדעת, ולא היה בהם משום לקיחת אחריות אשר תוכל ללמד על תובנה והפנמה של הפסול שבהתנהלותם.
כך לדוגמא, ציין רפ"ק חבקין כי חלק מהשיקולים היו שלא להזיק לנאשם בחקירה באזהרה הכרוכה בפתיחת תיק מב"ד (פרו' עמ' 643 ש' 17). עם כל הכבוד להסבר זה, ספק גדול בעיני אם ביסוד קבלת ההחלטה שלא להזהיר את הנאשם, עמדה לנגד עיניו של רפ"ק חבקין, ולו בדוחק, הדאגה שמא "ייפתח תיק לנאשם" וממילא לא ניתן להשוות בין "הנזק" שייגרם לאדם מעצם חקירתו באזהרה, לבין הנזק שיכול להיגרם לאותו אדם כתוצאה משלילת זכויותיו כנחקר, ובהמשך - מעשיית שימוש בדבריו והגשת כתב אישום נגדו. אותו חבקין אף הסביר כי חקירת "המניע" הייתה לגיטימית, שכן "השאלה היא לא מפלילה, התשובה היא מפלילה" (פרו' עמ' 619 ש' 11-3). אם נבחן אמירה זו במבט על, ונלך לשיטת רפ"ק חבקין, ניתן לומר כי לעולם לא ייווצר צורך בחקירה באזהרה, שכן לעולם אין בשאלות כדי להפליל אלא אך ורק בתשובות, ודומני כי האבסורד בכך אינו טעון הסבר. עוד יצוין כי חבקין היה החוקר שגם לאחר שהחקירה עברה מחקירה פתוחה לחקירה באזהרה, ציין בפני הנאשם שהביע תסכול על הסתבכותו נוכח יחסי החברות עם בן-אליעזר, את הדברים הבאים: "לא הסתבכת, מה הסתבכת? שטויות" (ת/6א עמ' 96 ש' 4), ללמדך כי אותה מגמת ריכוך וטשטוש המשיכה חרף העובדה שרפ"ק חבקין הבין היטב את משמעות דבריו של הנאשם ביחס לאפשרות להעמידו לדין.
כך לדוגמא, ציין החוקר ביטון כי "אם אתה מחזיר אותי אחורה אני פועל אותו דבר, אותו דבר אבל למעט אולי לרשום איזה מזכר כמו שכבוד בית המשפט אמר" (פרו' עמ' 831 ש' 21).
היעדר הפנמת הפסול גם בחלוף שנים, נלמד אף מתשובתו של החוקר ביטון שהתגאה, כך ממש, על שהצליח "לחלץ" מהנאשם נתונים ביחס למניע.
וכך ציין: "רוי מוצפי עם כל הכבוד לא בא מיוזמתו וזרק לי עם הויזה. זה גם עבודה של החוקר בוא תחמיא גם לחוקר" (פרו' עמ' 838 ש' 21).
- ניתן היה לצפות כי הפרקליטות בזמן אמת, או לכל היותר בדיעבד, תבקר התנהלות חמורה מעין זו, אך בפועל, גורמי הפרקליטות השונים הלכו "יד ביד" עם החוקרים, גיבו את אותה התנהלות חמורה, והתמקדו בניסיון "להכשיר" אותה ואת תוצריה.
מסקנה זו מתבקשת הן נוכח העובדה כי ההחלטה שלא לחקור את הנאשם באזהרה התקבלה גם על דעת הפרקליטה המלווה בזמן אמת, והן נוכח העובדה כי לאורך המשפט, כמו גם בסיכומים, טענה הפרקליטות כי מדובר בהתנהלות שאינה פסולה, אלא, לכל היותר, ב"תחבולה נסבלת".