ואם דברים אלה נכונים באשר לחשד להעברת כספים בסכום של 260,000 ש"ח, על אחת כמה וכמה כאשר עסקינן במי שהודה, בזמן ההמתנה לחקירה, בהעברת סכום נוסף של 500,000 ש"ח לבן-אליעזר.
דומני שלא בכדי, ולאחר ששמע דברים אלה, ביקש החוקר ביטון להתייעץ עם הפרקליטה המלווה ועם ראש צוות החקירה, אולם גם שני גורמים אלה נמנעו מלעשות את המובן מאליו והמתחייב על פי דין, וליתן את ההנחיה המתבקשת לשינוי סטטוס החקירה עוד טרם החלה מסטטוס של "חקירת עד" לסטטוס של "חקירת חשוד".
- ההתנהלות החמורה לא הסתכמה רק בהחלטה שלא לקיים חקירה באזהרה (שהובילה לשלילת כל זכויותיו של הנאשם) אלא התאפיינה גם בשורה של "הסברים" שסיפק החוקר לנאשם באשר להבדלים בין "חקירה פתוחה" לבין "חקירה באזהרה". פעם אחר פעם הסביר החוקר ביטון לנאשם כי עליו לומר את כל האמת, כי אין סיבה למסור גרסאות מצמצמות, כאשר המסר הברור העולה מדבריו של החוקר ביטון, הוא מסר לפיו הנאשם יכול למסור כל נתון שיישאל לגביו ללא חשש מפני הפללה עצמית.
- ואם בכך לא די, הרי שהתנהלותם החמורה של גורמי החקירה המשיכה גם לגבי האופן בו נחקר "המניע", דהיינו - אותן פעולות שנעשו לכאורה על-ידי בן-אליעזר לטובת הנאשם. החוקר ביטון בחר לחקור את הנאשם גם בסוגיה זו, תוך יצירת "מסך עשן" סביב המשמעות המשפטית של דבריו, ומבלי שהסתפק בקבלת תשובה נקודתית, אלא המשיך וליבן עם הנאשם את כלל הנתונים הרלוונטיים לסוגיה זו.
בעדותו, לשאלות בית המשפט, ניכר היה כי החוקר ביטון מתקשה לספק תשובות ברורות לשאלה מדוע גם לאחר תיאור הנאשם בדבר סיועו של בן-אליעזר בקבלת האשרות לא עצר את החקירה באופן מידי ועבר לחקירה באזהרה, עד שלבסוף הסכים להודות כי תשובות הנאשם הציתו "ניצוצות של חשד" ("בשלב הזה שהוא אומר לי שהוא נתן פואד עזר לו בויזה אוקיי יש פה איזה עניין של ניצוצות שפה צריך לעצור כן של חשד יש פה עניין של חשד מבחינתי כחוקר...", פרו' עמ' 843 ש' 26 עד עמ' 846 ש' 13).
- רק לאחר שהנאשם "התפשט" מכל הגנותיו, ומסר את כל הנתונים הרלוונטיים באשר להעברת הכספים לבן-אליעזר ולסיוע שהעניק בן-אליעזר לחברת בי אנד אי, התקיימה התייעצות של גורמי החקירה, והוחלט לעבור לחקירה באזהרה.
- לעיתים טוב מאוחר מאשר אף פעם לא, אלא במקרה דנן, המאוחר היה מאוחר מאוד, ולא היה בו, ולו במעט, כדי לרפא את כלל הפגמים והכשלים שנפלו בהתנהלות גורמי החקירה והפרקליטות.
התשובה לשאלה האם מדובר בהתנהלות מכוונת או בתקלה, נלמדת לצערי מן העובדות, ואין לי אלא לקבוע כי התנהלותם של גורמי החקירה, בגיבויה האקטיבי של הפרקליטות, נועדה לנטרל את מנגנוני ההגנה של הנאשם, והיה בה משום חציית קווים, רמיסת זכויות בסיסיות של חשוד ונחקר, והכל תוך ניסיון לחלץ מהנחקר נתונים מפלילים שייסעו בידם לגבש בסיס ראייתי אשר יאפשר הגשת כתב אישום.