הטענה לתחולתה של "הגנה מן הצדק"
- במסגרת סיכומי ההגנה נטען כי די בהתנהלות גורמי החקירה על-מנת להקים תשתית עובדתית ומשפטית ל"הגנה מן הצדק", ובאופן זה להורות על ביטול כתב האישום.
אף שמדובר בטענה בעלת משקל, שבנסיבות אחרות ראוי היה לבחון אותה באופן מעמיק, לא ראיתי להידרש לה, וזאת משני טעמים:
ראשית, גרסת הנאשם במשטרה היא זו שלימים נמסרה גם בתשובה לכתב האישום וגם בעדותו בבית המשפט, כך שבכל מקרה, יש להידרש לעיקריה, ואין משמעות ראייתית אמיתית לפסילת ההודעה.
שנית, כפי שיובהר בהמשך, מצאתי כי הגרסה שמסר הנאשם (במשטרה ובמשפט) היא גרסת אמת, וסכום הכסף שהעביר לבן-אליעזר ניתן כהלוואה על רקע קשרי חברות עמוקים, ונוכח מצבו הרפואי של בן-אליעזר.
בנסיבות אלה, נכון יותר לטעמי, להורות על זיכויו המוחלט של הנאשם מהטעם שלא בוצעה עבירה, ולאו דווקא מהטעם שזכויותיו נשללו על-ידי גורמי החקירה, טעם שיכול היה להוביל לביטול כתב האישום.
השלכת אופן חקירת הנאשם על מהימנות גרסתו
- כזכור, הנאשם שיתף את החוקר ביטון בהעברת 500,000 ש"ח לבן-אליעזר, וזאת עוד טרם כניסתם לחדר החקירות. עובדה זו, בצירוף העובדה כי יתר חלקי גרסתו נמסרו בחקירה "פתוחה" ולאחר שגורמי החקירה ניטרלו את מנגנוני ההגנה שלו, ונטעו תחושה בליבו לפיה הוא יכול "לפתוח את סגור ליבו", תומכת במסקנה כי גרסתו היא גרסת אמת.
הן בחקירה והן בבית המשפט ניכר היה כי הנאשם עובר חוויה קשה ומטלטלת, שהיא פועל יוצא של העמדתו לדין. זעקת החפות של הנאשם כמו גם כנותו, השתקפו בחקירה, והשתקפו אף באופן התנהלותו בבית המשפט. התרשמות זו הלכה והתחזקה ככל שהתקדם ההליך המשפטי. עדותו בבית המשפט, בדיוק כפי שניתן לומר על חקירתו במשטרה, הייתה אותנטית, והיה בה כדי ליתן הסברים ראויים ומעוגנים בעובדות, להאשמות שהוטחו בו.
מסקנה זו אינה נשענת רק על האמור לעיל, ועל התרשמותי הבלתי אמצעית, אלא גם על השוואת הנתונים שמסר הנאשם לעדויות אחרות, למסמכים שונים, להגיונם של דברים, ולמעשה - מבלי שהוצגה כל ראיה בעלת משקל אשר יהא בה כדי לסתור את גרסתו, והכל כפי שיפורט בהמשך.
זירות המחלוקת השונות - דיון והכרעה
עוצמת החברות בין בן-אליעזר לנאשם
- בחינת כלל הנתונים והעדויות, מובילה למסקנה חד משמעית, לפיה הקשר שנרקם בין בן-אליעזר לנאשם משך למעלה משלושה עשורים, היה קשר חברי עמוק, נדיר ומשמעותי ביותר עד שניתן להשוותו לקשר הקיים בין בני משפחה גרעינית.
- תחילתו של הקשר בשנות ה- 80, שאז התגורר הנאשם בארה"ב. הנאשם תיאר בעדותו כיצד סיפר לו בן-אליעזר על הימלטותו מעירק, וכיצד התחבר סיפור זה גם לקורותיו שלו, כמי שהוברח בתור ילד ממדינה זו. נטען, וכך גם עלה מהעדות, כי סיפורי הבריחה המשפחתיים של השניים מאותה מדינה, הובילה אותם לתחושה של שותפות גורל, והעובדה כי הנאשם איבד את אביו בגיל צעיר, הוסיפה מימד נוסף ליחסו לבן-אליעזר, כסוג של אב.
- נשמעו מספר רב של עדויות, מהן עלה כי בן-אליעזר התייחס לנאשם כאחיו הקטן או אף כבנו (ראה עדות הנאשם בעמ' 1412 ש' 9; עדותו של יהודה צדיק בעמ' 193 ש' 16; עדותו של מרדכי הראל בעמ' 1399 ש' 19). העדויות השונות לימדו על קשר שנמשך עשרות שנים, לווה במפגשים רבים (לרבות בתקופה בה התגורר הנאשם בארה"ב), בשיחות טלפון אינטנסיביות, תוך שכל אחד נוכח בחייו של האחר.
אירוע הממחיש את טיבו של הקשר התרחש בשנת 2009, שאז, כך על-פי עדותו של הנאשם, חש בן-אליעזר לא בטוב בטיסה ממיאמי לניו-יורק והיה זקוק בדחיפות לכדורים. הנאשם עזב את עיסוקיו, טס לניו-יורק, והשיג את הכדורים עבורו (פרו' עמ' 1412 ש' 26).
- לאורך כל עדותו, ניכר היה כי הנאשם מדבר על בן-אליעזר כבן משפחה, כחבר נפש, וכמי שכואב עד דמעות את מותו. הנאשם תיאר כיצד הפציר בבן-אליעזר לדאוג לבריאותו ולעזוב את השרות הציבורי, וכיצד כעס על בן-אליעזר שעה שזה הציג את מועמדותו לנשיאות המדינה.
- עדותה של איילת אזולאי, שליוותה את בן-אליעזר משך שנים רבות, ממחישה את עוצמת החברות, ואופיו יוצא הדופן של הקשר, וכך צוין:
"ש. במה התאפיין הקשר בין נאשם 3 לבין פואד ז"ל?