גרסה זו נותרה איתנה גם לאחר עדותו בבית המשפט, שם ציין את הדברים הבאים:
"... אני חושב שהוא (בן-אליעזר - ב.ש) דיבר שהוא רץ (לנשיאות - ב.ש), צריך עזרה, אמרתי לו אתה לא צריך להגיד לי בשביל מה. כמה אתה צריך 50 אלף? בבקשה אני מבקש מרוי להעביר 50 אלף... ביקשתי מרוי אם הוא יכול לעשות לי טובה ולמסור לו את הכסף... אמרתי לו רוי, פואד מבקש ממני הלוואה, אתה יכול לתת לו ואני אכסה את זה?" (פרו' עמ' 1000 ש' 8; עמ' 1001 ש' 9-7).
יחזקאל אף הסביר כי מערכת היחסים החברית שניהל עם הנאשם כמו גם השותפות העסקית רבת השנים, הובילה לכך שיש ביניהם העברות כספים רבות, כאשר בנקודות זמן מסוימות הם מבצעים קיזוז ביחס לסכומים שאיש נתן לרעהו.
- התרשמתי כי חיים יחזקאל שיתף פעולה באופן מלא בחקירתו, עשה כן מבלי להסתיר נתונים, תיאר את כל שנדרש לתאר (ואף יותר מזה) לחוקרי המשטרה, ובהמשך העיד באופן אמין בבית המשפט. חשוב לציין כי ליחזקאל, עת שנחקר, לא היה מניע להעמיד עצמו בסיכון ולהודות בהעברת סכום כסף משמעותי לאיש ציבור מכהן, והמסקנה הנגזרת מכך משליכה על אותנטיות גרסתו. הטענה העולה בין שורות סיכומי התביעה, היא טענה לפיה יחזקאל "לקח על עצמו" את העברת הכספים הראשונה, חרף העובדה שזו בוצעה מכספו של הנאשם, אלא שטענה זו אינה מתיישבת עם הגיונם של דברים, ואינה מתיישבת עם העדויות השונות שהוצגו.
- בסיכומיה טענה התביעה כי קריאה מדוקדקת של גרסת יחזקאל, מלמדת כי היא סותרת את גרסתו של הנאשם במספר נקודות, שהמרכזיות שבהן: (א) מטרת הכסף [מרוץ לנשיאות (לטענת יחזקאל) או קניית בית בשל מצב בריאותי קשה (לטענת הנאשם)]; הסכום המדויק [50,000 דולר (178,900 ש"ח) או 260,000 ש"ח]; היעדר הסבר מספק לעובדה שבן-אליעזר הכחיש שפנה אליו בבקשת הלוואה; היעדר תיעוד להתחשבנות על-סך של 260,000 ש"ח.
אין בידי לקבל את הטענה לפיה מדובר בגרסה סותרת, ובוודאי שאין מדובר בסתירות היורדות לשורשה של גרסה, ואין בנימוקי התביעה שפורטו כדי ללמד על כך.
אדרש לטענות השונות:
(א) הסתירה הנטענת בנוגע למטרת הכסף - הסיטואציה בה נוהל המשפט, דהיינו מבלי שנשמעה עדותו של בן-אליעזר, היא כזו היוצרת אי בהירויות מסוימות ביחס לטענות עובדתיות שונות. על רקע דברים אלה, אין מקום לקבל את טענת התביעה בדבר הבדלים בייעודו של הכסף, שכן הבדלים אלה, יתכן ונעוצים בדבריו של בן-אליעזר לכל אחד מהמעורבים בהעמדת הלוואות לטובתו. לא מן הנמנע כי בן-אליעזר, שהוכח כי ביקש סכומי כסף שונים ממגוון אנשים, הציג את בקשתו המוקדמת להלוואה מיחזקאל ככזו שנועדה לאפשר לו לרוץ לנשיאות המדינה, ולא מן הנמנע כי בקשת ההלוואה המאוחרת (העברת הכספים השנייה) נומקה על-ידי בן-אליעזר בפנייתו לנאשם, ככזו הנעוצה במצבו הבריאותי וברצונו לעבור לדירה התואמת את קשייו. הנחה זו אף מתיישבת עם כעסו של הנאשם על בן-אליעזר ביחס למרוץ לנשיאות ורצונו כי בן-אליעזר יעזוב את השרות הציבורי ויתמקד בטיפול בבריאותו. מכל מקום, לא ניתן ללמוד מאותו שוני נטען ב"מטרת ההלוואה" על קיומה של סתירה, ובוודאי שלא ניתן להסיק מכך על כישלון גרסתו של הנאשם.