בהתייחס לסרטון בנק לאומי העיד הרב פרץ כי הדמות המתועדת בסרטון "מאוד דומה לחיים", וזיהה אותו בסרטון ברמת וודאות של 80%, ובהמשך ברמת וודאות של 90% (עמ' 28 לפרוטוקול הדיון מיום 22.12.24, שורה 8; עמ' 29, שורה 1). הוא הסביר כי זיהה את הנאשם לפי תווי פניו בסרטון זה מאחר שלא ניתן היה להתרשם מגובהו של הגבר המתועד (עמ' 29 לפרוטוקול הדיון מיום 22.12.24, שורה 3).
- אני מתרשמת כי הזיהוי של הרב פרץ עומד בשתי אמות המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה - אמינות העד המזהה ומהימנות הזיהוי (ע"פ 4524/11 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (17.6.2013); ע"פ 8902/11 חזיזה נ' מדינת ישראל, פסקה 48 (15.11.2012); ע"פ 9040/05 אוחיון נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (7.12.2006)
הרב פרץ מסר עדות מהימנה, זהירה ואחראית. הוא נמנע מלזהות את הנאשם בסרטונים בהם לא היה משוכנע כי הוא מזהה אותו. הבחנה זו אותה ביצע הרב פרץ בין המקטעים בהם זיהה את הנאשם לבין סרטונים בהם לא זיהה את הנאשם - מעידה על אמיתות דבריו.
אשר למהימנות הזיהוי - הרב פרץ זיהה את הנאשם על סמך היכרותו את הנאשם זה מכבר. הוא זיהה את הנאשם בסרטוני מצלמות האבטחה לאחר צפיה מדוקדקת, ורק במקטעי הסרטונים שאיכותם היתה טובה. העובדה כי גם הרב פרץ וגם שמעון זיהו את הנאשם במקטע מסרטון שיח ג'ראח - מחזקת אף היא את מהימנות הזיהוי שנעשה בידי הרב פרץ בסרטון זה - ובכלל.
כפי שאבאר להלן (פסקה 69), אירועי בנק מרכנתיל ובית המשפט התרחשו סמוך לאחר אירוע בנק לאומי, כאשר בין אירוע בנק לאומי לאירוע בנק מרכנתיל הבדילו דקות בודדות בלבד. נוכח סמיכות הזמנים והסמיכות גיאוגרפית בין שלוש הזירות, רצף התיעוד והדמיון בין הגבר המתועד בכל אחד מסרטונים אלה, הרי שיש בכך שהרב פרץ זיהה את הנאשם בסרטון בנק לאומי כדי לשפוך אור אף על זיהוי הגבר בסרטון בנק מרכנתיל ובית המשפט.
- אמנם בחקירתו הנגדית אישר הרב פרץ כי בעת הזיהוי הראשוני של הנאשם בסרטוני מצלמות האבטחה במשטרה נשאל על ידי החוקרים אם הוא מכיר את הנאשם ואת שמעון עוד קודם להצגת סרטוני מצלמות האבטחה, ובלשונו (במענה לשאלה: " ... האם הוא שאל אותך גם אם אתה מכיר את אברהמסון. זה מה שאני שואל?"): "יכול להיות, בוודאי. כי אני בא מהישיבה, שאלו אותי אם אני מכיר אותו, אמרתי כן, למד בישיבה", וכן (במענה לשאלה: "כלומר, לפני שהתחילו להציג בפניך את הסרטונים, שאלו אותך אם אתה מכיר את אברהמסון ואת שמעון כהן?"): "כן" (עמ' 36 לפרוטוקול הדיון מיום 22.12.24, שורות 10, 12 - 13, 16).
משמעות הדברים היא כי הזיהוי הראשוני של הנאשם בידי הרב פרץ בחקירתו במשטרה נעשה לאחר הכוונה מסויימת, אחר שדובר עם הרב פרץ אורות הנאשם ושמעון עוד קודם לזיהוי. על אף האמור, אני מוצאת כי נכון לייחס משקל לזיהוי שנעשה על ידי הרב פרץ, הגם שמוגבל. זאת בפרט נוכח עדותו הכנה והזהירה של הרב פרץ בבית המשפט, הזיהוי הממוקד במקטעים מסרטוני שיח ג'ראח ובנק לאומי לאחר צפיה מדודקת בסרטונים אלה, וההתרשמות הבלתי אמצעית בדבר אמינותו של העד (השוו - ע"פ 3151/08 דוידוב נ' מדינת ישראל, פסקה 15 ( 26.5.2010)).
- ב"כ הנאשם הפנה להודעתו של הרב פרץ במשטרה (שלא הוגשה), בה הרב פרץ לא הצליח לזהות את הנאשם בסרטוני הדואר ומרכנתיל, וזיהה את הנאשם ברמת וודאות בשיעור של 95% בסרטוני בנק לאומי ושיח ג'ראח. הוא טען כי יש בכך כדי ללמד כי הזיהוי אינו במידה מספקת. ברם דווקא עקביותו של הרב פרץ, שזיהה את הנאשם ברמת וודאות גבוהה יחסית בשני הסרטונים המדוברים - שיח ג'ראח ובנק לאומי - הן בחקירתו במשטרה והן בעדותו בבית המשפט - מלמדת על מהימנות הזיהוי. גם זהירותו של הרב פרץ שזיהה את הנאשם רק בשניים מהסרטונים, נמנע מלזהות את הדמות ביתר הסרטונים - מלמדת על אחריותו ומהימנות עדותו.
הרב פרץ לא זיהה את הנאשם ברמת וודאות של 100% (עמ' 37 לפרוטוקול הדיון מיום 22.12.24, שורות 3 - 20), וזיהויו לווה במידת מה של ספק, אך כעולה מדבריו, הזיהוי היה קרוב לוודאי, בהסתמך על מכלול המאפיינים שפורטו. ומכל מקום, גם זיהוי שאינו וודאי הוא בעל ערך ראייתי, בפרט בנסיבות בהן זיהוי הנאשם נתמך בראיות נוספות ובזיהויו בידי גורמים נוספים כפי המקרה דנן (ע"פ 343/00 טוואש נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (12.2.2004); ע"פ 492/02 עסל נ' מדינת ישראל, נו(6) 935 , 944 (2002) (עניין עסל); ע"פ 437/82 אבו נ' מדינת ישראל, לז(2) 85, 93 (1983) (עניין אבו)).