ככל שהדברים נוגעים לעדותו של עידן - זה אישר בחקירתו בבית המשפט, כי הדברים שמסר במשטרה היו אמת, וכי הזיהוי במשטרה היה אותנטי (עמ' 145 לפרוטוקול הדיון מיום 9.7.25, שורות 16, 20, 22; עמ' 150, שורה 19). הוא תירץ את הפער בין הגרסה שמסר במשטרה לבין עדותו בבית המשפט, בין היתר בכך שמאז חקירתו עבר פגיעת ראש בתאונה בה היה מעורב, שפגעה בזיכרון שלו (ראו, למשל, בעמ' 136 לפרוטוקול הדיון מיום 9.7.25, שורות 10 - 11; עמ' 143, שורות 24 - 25; עמ' 144, שורות 2 - 3; עמ' 150, שורה 23). גם בדבריו אלה יש כדי לתמוך במסקנה כי יש להעדיף את הגרסה שמסר במשטרה.
מטעמים אלה, ואחר שהתקיימו יתר התנאים לקבילות אמרתם של עדים אלה מחוץ לבית המשפט - מתן האמרה הוכח והעדות בבית המשפט שונה מהותית מהאמרה, אני מעדיפה את הגרסה שמסרו אוריאל, עידן ורינת בחקירותיהם במשטרה על פני הגרסה שמסרו בבית המשפט.
- אכן השיחות המקדימות שנערכו עם עדים אלה אודות הנאשם קודם לזיהויו בידי העדים בסרטוני מצלמות האבטחה, כמו גם התנאים בהם בוצע הזיהוי על ידי רינת - משליכים על משקל הזיהוי. ספק אם ניתן היה להרשיע את הנאשם בהסתמך על זיהויים של עדים אלה בלבד (בש"פ 1909/23 אבו אלקיעאן נ' מדינת ישראל, פסקה 18 (05.04.2023);ע"פ 3055/18 אבו רקייק נ' מדינת ישראל, פסקאות 5, 11 (4.8.2020); ע"פ (מחוזי י-ם) 9528-11-16 טאקטוק נ' מדינת ישראל, פסקה 43 (24.4.2017)).
עם זאת, קיימים חיזוקים משמעותיים לזיהויו של הנאשם בידי עדים אלה בחקירותיהם במשטרה, כך שלא ניתן לומר כי זיהויו של הנאשם בידי עדים אלה חסר משקל. אחר שהזיהוי נתמך בראיות נוספות, המחזקות את מידת וודאותו, אני מתרשמת מקיומו של בסיס איתן להרשעה (השוו - ע"פ 4209/14 קרן נ' מדינת ישראל, פסקה 38 (15.11.2015); עניין עסל, פסקה 4; עניין אבו, עמ' 92).
- כאמור, הנאשם זוהה באופן משכנע במקטעים מסרטון שיח ג'ראח הן בידי שמעון והן בידי הרב פרץ. שמעון גם קשר את הנאשם לאירוע ומסר גרסה מפורטת אודות ההכנה לאירוע שיח ג'ראח וההליכה המשותפת שלו ושל הנאשם לקראת ביצוע אירוע זה.
הנאשם זוהה בידי הרב פרץ ברמת וודאות גבוהה גם במקטע מסרטון בנק לאומי. אזכיר כי האירוע בבנק לאומי התרחש בסמיכות זמנים ובסמיכות גיאוגרפית לאירועי בנק מרכנתיל ובית המשפט, ויש בכך משום חיזוק בעל ערך לזיהויו של הנאשם בידי העדים בסרטוני בנק מרכנתיל ובית המשפט.