בענייננו, הנאשם נשא עמו בקבוקי תבערה בתיק הגב, טלטל והעבירם ממקום מקום כשהם מצויים בהישג ידו, וזאת בדרכו אל היעדים השונים אליהם השליכם בפועל. כאמור, בקבוקי תבערה מהווים 'נשק', כהגדרתו בסעיף 144(ג)(2) לחוק העונשין. לפיכך, מתקיימים רכיבי היסוד העובדתי של עבירת נשיאת נשק בכל אחד מן האישומים האמורים.
- העבירה בה עסקינן היא עבירה התנהגותית, ולפיכך נדרש קיומו של יסוד נפשי מסוג מחשבה פלילית בעת ביצוע המעשה, המחייבת מודעות לטיב המעשה ולקיום הנסיבות. את רכיבי המודעות להתנהגות והמודעות לנסיבות ניתן להוכיח, בין היתר, באמצעות חזקת המודעות הכללית, שלפיה אדם מודע, דרך כלל, למשמעות התנהגותו מבחינת טיבה הפיזי וקיום נסיבותיה, וזאת על יסוד הנסיבות הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה (ע"פ 2832/10 אלמוג בוחבוט נ' מדינת ישראל;(5.9.2011) ע"פ 9815/07 אליהו רון נ' מדינת ישראל (26.11.2008)).
בענייננו, מכלול נסיבות העניין מלמד על התקיימות היסוד הנפשי הנדרש להרשעה בכל אחד מן האישומים הרלוונטיים. הנאשם נשא בקבוקי תבערה בתיקו לעבר היעדים השונים, הצית אותם בזה אחר זה, השליכם לעבר היעדים, ולאחר מכן נמלט מהמקום. התנהלות זו מעידה על מודעות מלאה לטיב מעשיו ולנסיבותיהם. בפרט נכונים הדברים באישומים השלישי והרביעי, המתייחסים לאירועים שהתרחשו כולם באותו הלילה, כאשר הנאשם נשא עמו מראש מספר בקבוקי תבערה המספיקים להשלכה לעבר שני סניפי בנק שונים, ובהמשך נשא בקבוקי תבערה נוספים לעבר בית משפט השלום. רצף זה של פעולות מתוכננות ומצטברות מלמד על קיומה של מחשבה פלילית כנדרש בדין. על כן התגבשו ביחס לנאשם כל רכיבי העבירה של נשיאת נשק שלא כדין.
תקיפת עובד ציבור בנסיבות מחמירות
- עבירת תקיפת עובד ציבור מעוגנת בסעיף 382א לחוק העונשין, כדלקמן:
382א. (א) התוקף עובד הציבור או מי שממלא חובה או תפקיד המוטלים עליו על פי דין או מי שנותן שירות לציבור מטעם גוף המספק שירות לציבור, והתקיפה קשורה למילוי חובתו או תפקידו של הנתקף , דינו - מאסר שלוש שנים.
(ב) העובר עבירה לפי סעיף קטן (א), ונתקיימה בו אחת מאלה, דינו - מאסר חמש שנים:
- התכוון להכשיל את הנתקף בתפקידו או למנוע או להפריע אותו מלמלאו;
- תחולתה של עבירת תקיפת עובד ציבור משתרעת מעבר לעובדי ציבור, כהגדרתם בסעיף 34כד לחוק העונשין, וכוללת אף את מי שממלא את תפקידו על פי דין או את מי שנותן שירות לציבור מטעם גוף המספק שירות לציבור. זאת נוכח ההכרה בחשיבות ההגנה המוגברת על גורמים אלה לצורך שמירה על הסדר הציבורי, שלום הציבור והבטחת פעילותם התקינה של מוסדות הציבור.
היסוד העובדתי בעבירה זו מורכב מהמעשה ומהנסיבות של תקיפה, כהגדרתה בסעיף 378 לחוק העונשין. התקיפה עצמה הינה גרימת מגע פיזי בגופו של אחר ללא הסכמתו. כשמדובר במגע של הפעלת כוח שאיננו הכאה, נגיעה או דחיפה, צריך שתהיה זו במידה שיש בה כדי לגרום נזק או אי נוחות.