יודגש, כי עבירת ההצתה טומנת בחובה סכנת פגיעה ממשית ורחבת היקף. עצם שילוח האש יוצר מצב שבו אין כל ודאות באשר לנתיב התפשטותה, לזהות הנפגעים האפשריים או לעוצמת הפגיעה. משהוצתה האש, ניטלת מן המשלח כל שליטה עליה, והנזק העלול להיגרם לגוף, לרכוש ולסביבה הוא בלתי צפוי ובעל פוטנציאל חמור (ע"פ מדינת ישראל נ' אבו תקפה (27.3.2008) ; ע"פ 1438/14 בראזי נ' מדינת ישראל (26.3.2014) ; ע"פ 334/14 אריה האס נ' מדינת ישראל (31.3.2015)). מתבקשת, אם כן, המסקנה כי הנאשם התכוון לפגוע בקרבנותיו וצפה כי כך יהיה. בנסיבות אלה מתקיים באישום הראשון היסוד הנפשי המיוחד של מטרה לפגוע בבני אדם.
לאור זאת, ונוכח התקיימות הגדרת "מעשה טרור", אני קובעת כי באישום הראשון הנאשם עבר שלוש עבירות של מעשה טרור של הצתה לפי סעיף 448(א) סיפא לחוק העונשין, בצירוף סעיף 37 לחוק המאבק בטרור.
- באישום השני והשלישי הואשם הנאשם בסעיף 448(א) סיפא לחוק העונשין, בחלופה שעניינה שילוח אש מתוך כוונה מיוחדת לפגוע בנכס המשמש את הציבור.
באישום השני מתקיים היסוד הנפשי הנדרש, לרבות דרישת הכוונה המיוחדת. הנאשם הגיע לסניף הדואר רגלית, לפנות בוקר, כשהוא נושא תיק ובו בקבוקי תבערה אותם הכין מבעוד מועד. בהגיעו למקום, הוציא הנאשם שלושה בקבוקי תבערה בזה אחר זה, הציתם והשליכם לעבר סניף הדואר. בקבוקי התבערה התנפצו, התלקחו וגרמו לנזק לדלת סניף הדואר. פוטנציאל הנזק במעשיו של הנאשם היה גדול, לנוכח היקף הדליקה והשעה בה בוצעה ההצתה, לפנות בוקר, כאשר קיים חשש ממשי כי איש לא יבחין בדליקה, לא יזעיק עזרה ולא יפעל לכיבויה. לנאשם לא היתה יכולת שליטה על התפשטותה של האש, או על היקף הנזקים העלולים להיגרם כתוצאה ממנה. אך בנס לא נגרמו פגיעות בגוף או בנפש בשל המעשים. נסיבות אלה מבססות את המסקנה כי המעשה בוצע במזיד ובאופן מתוכנן, כי הנאשם היה מודע למעשיו, התכוון לפגוע בסניף הדואר, וצפה כי כך יהיה.
סניף הדואר הוקם במטרה לשרת את הציבור, ופגיעה בו מהווה פגיעה בציבור הרחב הזקוק לשירותיו. מעשה ההצתה אם כן כוון לפגיעה ברכוש ציבורי. מעשיו של הנאשם הסבו נזק לרכוש ציבורי, כאשר מטבע הדברים עלות תיקונו על חשבון כספי ציבורי. בנסיבות אלה מתקיים באישום השני היסוד הנפשי המיוחד של מטרה לפגוע בנכס המשמש את הציבור.
- גם באישום השלישי פעל הנאשם בהתאם לדפוס הפעולה בו נקט באישום הראשון ובאישום השני, אך הפעם - בשתי זירות, בסמיכות זמנים. הנאשם הגיע רגלית, לפנות בוקר, לשתי הזירות, כשהוא נושא תיק גב ובו בקבוקי תבערה. ראשית יידה שלושה בקבוקי תבערה לעבר סניף בנק לאומי, ודקות בודדות לאחר מכן יידה שלושה בקבוקי תבערה לעבר סניף בנק מרכנתיל. מעשיו גרמו להתנפצות בקבוקי התבערה והתלקחות על הדלת הקדמית ועל ארון חשמל בסניף בנק לאומי וכן להתלקחות בחזית סניף בנק מרכנתיל. פוטנציאל הנזק במעשיו של הנאשם היה משמעותי, בפרט נוכח שעת הבוקר המוקדמת בה בוצעו המעשים, ואף לאור העובדה כי ההתלקחות בסניף בנק לאומי גרמה גם לנזק לארון החשמל. מעשים מתוכננים ומתוזמנים אלה מלמדים על כוונה לפגוע בסניפי הבנק, על מודעות לתוצאות המעשים ועל צפייתן של תוצאות אלה.
סניפיהם של בנקים פתוחים לציבור הרחב. הם משרתים את הציבור, מעניקים שירותים חיוניים, וממלאים תפקיד מרכזי בחיי המסחר והכלכלה. אופיים הציבורי של סניפי הבנקים נלמד גם מהגדרת "מקום ציבורי", שבסעיף 34כד לחוק העונשין, המתייחסת ל"דרך, בנין, מקום או אמצעי תעבורה שיש אותה שעה לציבור זכות או רשות של גישה אליהם, בלא תנאי או בתנאי של תשלום, וכל בנין או מקום המשמש אותה שעה להתקהלות ציבורית או דתית או לבית משפט היושב בפומבי". על פי אמות מידה אלה, ברי כי יש לראות בבנקים משום נכס המשמש את הציבור. במקרה דנן הנאשם לא הסתפק ביידוי בקבוקי תבערה לעבר סניף בנק אחד, אלא פעל במכוון כנגד שני סניפי בנק שונים, במהלך אותו הלילה, בהפרש של דקות בודדות בין זירה לזירה. נסיבה המלמדת על נחישותו ועל כוונתו לפגוע דווקא בסניפי בנק. בנסיבות אלה מתקיים גם באישום השלישי היסוד הנפשי המיוחד של מטרה לפגוע בנכס המשמש את הציבור.
- באישום הרביעי הואשם הנאשם בסעיף 448(א) סיפא לחוק העונשין, בחלופה שעניינה שילוח אש מתוך כוונה מיוחדת לפגוע בנכס של המדינה. נסיבות המקרה מלמדות על התקיימות היסוד הנפשי. בהמשך ליידוי בקבוקי התבערה לעבר שני סניפי הבנק, באותו הלילה, המשיך הנאשם וצעד לעבר בית משפט השלום, כשברשותו בקבוקי תבערה נוספים שהכין מבעוד מועד ונשא בתיקו. משהגיע למקום, השליך הנאשם שישה בקבוקי תבערה לעבר עמדת הבידוק בכניסה לבית המשפט. הבקבוקים התנפצו והתלקחו, גרמו לשריפה בכניסה לבית המשפט והסבו נזק. כאמור, נסיבות אלה מבססות את כוונת הנאשם לפגוע בבית המשפט, מודעות לתוצאות המעשים וצפיית תוצאות אלה. בית משפט השלום מהווה נכס של המדינה ומוסד שלטוני הראוי להגנה מיוחדת, ופגיעה בו מקימה את החלופה החמורה הקבועה בדין.
- לאור זאת, ונוכח התקיימות הגדרת "מעשה טרור" באישום הראשון, מתקיימים בעניינו של הנאשם כל יסודות עבירת הצתה ועבירת מעשה טרור של הצתה.
נשיאת נשק
- סעיף 144(ב) בחוק העונשין, שעניינו עבירות בנשק, קובע:
- (ב) הנושא או מוביל נשק בלא רשות על פי דין לנשיאתו או להובלתו, דינו - מאסר עשר שנים. אולם אם היה הנשק חלק, אבזר או תחמושת כאמור בסעיף קטן (ג)(1) או (2), דינו - מאסר שלוש שנים.
במישור היסוד העובדתי, נשיאת נשק משמעה החזקת נשק על הגוף או בהישג יד, באופן שיוכל לעשות בו שימוש מידי כשיבקש לעשות כן. הובלת נשק, משמעה טלטול הנשק ממקום למקום "לא כנשק אלא כחפץ הטעון העברה" (י' קדמי, על הדין בפלילים, חלק רביעי (2013), עמ' 1973).