לא מתעורר אפוא כל קושי ביחס לביסוס עבירת הרצח בנסיבות מחמירות, ובשים לב לאותן נסיבות ממש, גם לא מתעורר לטעמי כל קושי ביחס לעבירת קשירת הקשר. כידוע, אין זו דרכם של קושרי קשר לתעד את ההסכמות המגובשות ביניהם בכתב או בתיעוד חזותי, ועל כן לא פעם מבוססת ההרשעה בעבירה זו על ראיות נסיבתיות, כמו גם על מכלול הנתונים האופפים את העבירה המושלמת. במקרה שלפנינו, דובר כאמור בפעילות משותפת, שבוצעה בחבורה, ואשר הייתה כרוכה בחלוקת תפקידים, בהשגת מידע מוקדם בהיקף נרחב, באיתור ואיסוף של ציוד רב ובתכנון מדוקדק של הפעילות המשותפת, לפני הרצח, במהלכו ובשעות והימים שאחריו, והכול במטרה להביא לתוצאה הקטלנית. פעילות זו לא הייתה יכולה להתממש ללא קשר מוקדם בין הגורמים שנטלו בה חלק, ועל כן אין כל קושי בקביעה כי גם עבירה זו הוכחה מעל לכל ספק סביר.
השאלה המשפטית המורכבת יותר נוגעת למעמדו של הנאשם ולאחריותו לביצוע העבירות הללו, בשים לב לעובדה כי הוא עצמו לא השתתף בירי כלפי המנוח ואף לא שהה בשלב כלשהו ברכב הטויוטה שבה שהו היורים והוחזקו כלי הנשק והתחמושת. כל שהוכח הוא כי הנאשם שהה בשעות הרלוונטיות ברכב הנוסף, רכב המיצובישי, וכי עשה שימוש במנוי 685, ועל רקע זה מתעוררת השאלה האם ובאיזה היקף ראוי לייחס לו את האחריות לכל אחת מהעבירות שבכתב האישום, ובמיוחד לעבירת הרצח. האם, כעתירת המאשימה, יש לראות בו כמבצע בצוותא, האם, כעתירת ההגנה, יש לזכות אותו מעבירה זו משום שלא היה מודע כלל לכוונה לפגוע במנוח או להרגו, או שמא יש לבחור בדרך ביניים ולראות בו, למשל, מסייע לביצוע העבירות. בסוגיות אלה אדון כעת, תוך שאיעזר בקווים המנחים ובמבחנים שקבע בית המשפט העליון בע"פ 2549/19 מ"י נ' זעאתרה (25.1.22):
"סעיף 29(א) לחוק העונשין, אשר מגדיר ביצוע בצוותא מהו, קובע:
"המשתתפים בביצוע עבירה תוך עשיית מעשים לביצועה, הם מבצעים בצוותא, ואין נפקה מינה אם כל המעשים נעשו ביחד, או אם נעשו מקצתם בידי אחד ומקצתם בידי אחר".
סעיף 31 לחוק העונשין מגדיר מסייע כך:
"מי אשר, לפני עשיית העבירה או בשעת עשייתה, עשה מעשה כדי לאפשר את הביצוע, להקל עליו או לאבטח אותו, או למנוע את תפיסת המבצע, גילוי העבירה או שללה, או כדי לתרום בדרך אחרת ליצירת תנאים לשם עשיית העבירה, הוא מסייע".
הבחנה זו בין "המבצע בצוותא" ו"המסייע" כונתה בספרות "מבחן ההשתתפות". לפי מבחן זה, המבצע בצוותא עשה מעשים לביצוע העבירה ממש, בעוד המסייע עשה מעשים שנועדו אך לאפשר את ביצועה, להקל עליה או לאבטחה. בהיות "מבחן ההשתתפות" קשה ליישום כשלעצמו, התוותה הפסיקה כמה וכמה מבחני עזר, לעניין האבחנה בין מבצע בצוותא למסייע (ראו, למשל: יורם רבין ויניב ואקי דיני עונשין, כרך א, 641-640 (מהדורה שלישית, 2014) (להלן: רבין ו-ואקי)).