בהמשך תיאר הנאשם את אירועי יום שני, יום המעצר, באופן הבא: קמתי, קפה, יצאתי לאבו חליפה, כשישבתי אצלו קיבלתי טלפון מעבד אל האדי, אחיו של סאמר, שאמר שהוא בת"א ורוצה להיפגש, אמרתי שאני גם באזור וביקשתי שיודיע כשיגיע. לקראת הצהריים הודיע שהוא בתחנת רכבת וולפסון בחולון. כשהגעתי לשם הוא היה עם עודאי. הם עלו לאוטו ואני הייתי צריך לקנות דברים לעבודה, למשאיות. אמרתי להם שיבואו איתי, ובזמן הנסיעה עבד אל האדי קיבל טלפון מסאמר וביקש ממנו שיעביר רכב מת"א לאזור רמלה. באותו זמן נסעתי לכיוון חולון, ירדתי לקנות כבלים לקשירת הרכב ורציתי לקנות מגנט להרמת פחים למנוף של המשאית. נתנו לי כתובת לקנות באזור בית שמש, שמתי בוויז ויצאתי לכיוון בית שמש, ובדרך, במהלך הנסיעה, ביקשו שאארגן גרר לקחת את הרכב. התקשרתי לעבדאללה אל חטיב כי אני יודע שהוא גרריסט, אמרתי לו יש רכב בתל אביב אם אתה יכול לבוא לקחת, והוא אמר לי שהוא תקוע ויבוא כשיסיים.
נסעתי לבית שמש, כשהשניים האחרים כל הזמן איתי, חזרנו הביתה, אכלנו ארוחת ערב ויצאתי להחזיר אותם לכיוון ת"א ואז עבדאללה מתקשר שהאוטו שלו תקין ויכול לבוא לחלץ. אמרתי לו תגיע לת"א ואני אגיד לך איפה הוא. ידעתי רק שזה מיצובישי אאוטלנדר, ואז עבד אל האדי דיבר עם סאמר שיכוון אותו לרכב. סאמר כיוון אותנו, ועבד אל האדי עלה למיצובישי ונסע. הוא רצה להחליף לוחיות זיהוי כי סאמר ביקש ממנו. לי היה מברגה ובעזרתה הוא החליף, וסאמר אמר לו איפה הלוחיות החלופיות. אמרתי לעבדאללה שיחכה ליד אבו כביר כי הוא לא יכול להיכנס עם המשאית לאיפה שהבנתי שהיה האוטו ושם קפצו עלינו המשטרה.
הנאשם הודה בעדותו בכך שהחליפו את לוחיות הזיהוי והעמיסו את המיצובישי על הגרר, אך טען שלא היה מודע למה שימש הרכב קודם לכן. לטענתו, לא שאל שאלות בנושא הזה, משום שלסאמר היה מעמד בכיר בסכסוכים בהם מעורבת המשפחה. הנאשם עצמו לא שיתף פעולה עם סאמר, לא התעניין בסכסוך וניסה להתרחק מבעיות, גם לאחר שניסו לחסל אותו. הנאשם חשש מסאמר ולכן לא שאל שאלות. כמו כן ידע שגם סאמר מתעסק ברכבים, וזה מה שחשב כשביקש עזרה עם האוטו. הנאשם לא ידע למה צריך להחליף לוחיות ולא שאל שאלות, אך עזר לעבד אל האדי בהחלפת לוחיות הזיהוי עם המברגה שלו, בעוד עודאי נשאר באוטו.
כשנשאל מדוע לא אמר דבר כשנחקר במשטרה על כלל ההתרחשויות הללו, טען כי פחד שזה יכול לסבך אותו ולא רצה לשתף פעולה עם המשטרה. הוא אישר כי טען כל הזמן שאינו זוכר למרות שזכר היטב לאן ולמה נסע ומי לקח את הטלפון, אך לטענתו סאמר היה עדיין בחיים והנאשם לא רצה לסכן את חייו שלו. לקראת סיום העדות התייחס הנאשם לגזיר הנייר, וטען שאינו מכיר אותו ואינו יודע כיצד הגיע לרכב המאזדה. הוא הזכיר שמדובר ברכב של אבו חליפה, שלפעמים גם לוקח את הרכב, ויש עוד משתמשים ברכב.