החקירה הנגדית [שם, בעמ' 486-627]
לאחר מספר שאלות בנוגע לפעם האחרונה שבה חווה הנאשם ניסיון התנקשות, נושא שכבר נדון בפרק העוסק במניע, התבקש הנאשם להתייחס לנושא הרכבים, וסיפר פעם נוספת על קבלת הרכבים מאבו חליפה, ועל כך שבתקופה המדוברת השתמש רוב הזמן במאזדה, ולעיתים גם במרצדס. על רקע תשובות אלה נשאל מדוע טען בחקירתו האחרונה במשטרה שאינו זוכר שעשה שימוש במרצדס, ובתגובה אישר הנאשם מפורשות כי שיקר בתשובותיו לחוקרים בנושאים רבים, וזאת משום שהיה עצור על רצח, ולא רצה לשתף פעולה בשום דבר [שם, בעמ' 496-497]. מאותה סיבה גם הכחיש בחקירה הראשונה את העובדה שבני דודיו עבד ועודאי היו איתו ברכב ביום המעצר משעות הצהריים, ושמטרת הגעתם למקום הייתה העמסת המיצובישי על הגרר, לבקשת סאמר. במשטרה לא רצה לשתף פעולה, ולכן המציא סיפור, ואמר שאינו זוכר כי זה מה שעלה לו באותו רגע בראש. מאותן סיבות גם שיקר כשהכחיש את הזמנת הגרר ואת טיב ההיכרות שלו עם עבדאללה אל חטיב, למרות שבפועל הוא שהזמין את עבדאללה לגרור את המיצובישי, מבלי לדעת שהרכב גנוב או מעורב ברצח.
הנאשם הודה גם ששיקר כשטען שהשוטרים שתלו את לוחיות הזיהוי של המיצובישי במאזדה, ואישר שהלוחיות פורקו מהמיצובישי, בעזרת המברגה. ב"כ המאשימה הציג לו את סרטון פירוק הלוחיות, והפעם זיהה הנאשם את עצמו כמי שסייע לעבד במלאכת הפירוק, באמצעות המברגה שבבעלותו, כשעל פניו מסכת קורונה. הנאשם התקשה להסביר מדוע לבש את המסכה. הוא טען שהוא רוב הזמן עם מסכה, ולא התכוון להסוות את זהותו, אך לא הצליח להסביר אם כך, מדוע לא ביקש לחבוש מסכה במהלך החקירות הארוכות במשטרה, למרות שהציעו לו אחת [שם, עמ' 504-508].
הנאשם נחקר בנוגע לטלפונים, חזר על הפרטים שמסר בעדות הראשית, וציין בנוסף כי האייפון נרכש עבורו על ידי אבו חליפה, כפי שעולה מהמסמכים שנתפסו, ועל כן אף הסכים כי יש היגיון בכך שהקבלה ותעודת המשלוח יהיו אצלו, כמי שמשתמש בפועל בטלפון [שם, בעמ' 512]. מנויים 401 ו-337 היו רשומים על שמו, ואילו מנוי 685 היה טוקמן. שלושת הטלפונים היו נעולים בקוד, אותו לא היה מוכן לשתף בחקירה. לטענתו, הסיבה שנמנע מחשיפת הקוד לא הייתה קיומו של מידע אישי בטלפון, או חשש כי יימצא מידע הקושר אותו לרצח, אלא חלק מחוסר הרצון הכללי לשתף פעולה עם המשטרה. בני המשפחה, כך על פי הטענה, כן ידעו את הקוד, והשתמשו בטלפונים. הנאשם התבקש להסביר מדוע לא סיפר על כך שסאמר לקח את הטלפון, גם לאחר שנשאל מפורשות האם ומתי מסר טלפון לאחר ולאחר שהוסברה לו משמעות החזקת מנוי 685 ביום הרצח, והשיב שחשש לספר וקיווה שהמשטרה תחקור את בני המשפחה ותגלה מי לקח את המכשיר [שם, בעמ' 517].