עדי ההגנה הנוספים
בנוסף לנאשם, בחרה ההגנה לזמן לעדות ארבעה עדים בלבד: שאכר, אביו של הנאשם, עודאי ועבד, בני הדודים שנעצרו עמו ביום 29.8.22 ודודו אחמד מוסראתי. עדותו של אחמד כבר נדונה לעיל, בפרק שעסק בצילום המסך ובו פרטי המיצובישי, ועל כן תהייה ההתייחסות לדבריו כעת מצומצמת. אזכיר כי לאחמד לא מיוחסת מעורבות ברצח או באירועי יום המעצר, וחלקו בפרשה מתמצה בהכנסת המיצובישי הגנובה ארצה, ביחד עם אחיינו, ביום 8.7.22. בעדותו בבית המשפט ביקש אחמד לשכנע כי לנאשם לא היה כל קשר למיצובישי, וכי מעורבותו באיתור פרטי הלוחית המזויפת הייתה מקרית ושולית. נושא זה כבר נדון בהרחבה, כאמור, והפערים הניכרים בין גרסת הנאשם לגרסתו של אחמד בנושאים אלה הודגשו והביאו לקביעות שליליות ביחס למהימנותם.
יתרה מכך, כבר בשלב החקירה המשטרתית נגבו מאחמד שתי הודעות, בתאריכים 19.9.22 ו-28.9.22, בהן הדגיש העד את מצבו הבריאותי הקשה וטען שהוא בקושי רואה, כי אינו יוצא מהבית, כי לא היה עם מוחמד אל חטיב בשטחים ולא הביא עמו משם רכב גנוב [ת/180 ו-ת/181]. בבית המשפט הודה ששיקר בדבריו אלו וכי בפועל אכן הכניס את המיצובישי הגנובה לשטחי ישראל. מחקירתו הנגדית עלה כי למעשה לא החזיק במידע ישיר לגבי גורלה של המיצובישי לאחר כניסתה לארץ, ורק שמע ממוחמד אל חטיב שהרכב נמצא אצלו. מוחמד, כאמור, לא הובא לעדות. אסכם ואומר כי מדובר במי שמעיד על עצמו ששיקר כשנחקר במשטרה, ובמי שמסר גרסה כבושה, סותרת ומתפתחת ביחס לצילום המסך עם פרטי המיצובישי. לפיכך, מדובר בעד בלתי אמין בעליל אשר אין לבסס על עדותו ממצאים ראיתיים כלשהם.
שלושת עדי ההגנה הנוספים העידו ביום 4.12.24 בהיוועדות חזותית מגאורגיה, שם שהו לנוכח החשש לחייהם, כפי שתואר בפרק שעסק בסוגית המניע והסכסוך בין המשפחות היריבות. ראשון העיד שאכר, אביו של הנאשם, עד מרכזי אשר אמור היה לאשש את גרסת הנאשם הן לגבי המפגש עם סאמר בערב שקדם לרצח והן ביחס לטענת האליבי ביום הרצח עצמו. בפועל, לא סיפקה עדותו את הסחורה. כשנשאל בחקירה הראשית מי היה בבית ביום חמישי בערב, השיב שראה את הנאשם ואת עודאי, ושאינו זוכר שראה עוד מישהו [פרוטוקול מיום 4.12.24 בעמ' 179]. בחקירה הנגדית חזר על אותו תיאור, וכשנשאל מפורשות לגבי סאמר השיב שאינו זוכר אם הגיע למתחם אם לאו. שאכר גם לא זכר מתי חזר מהעבודה באותו יום, וכתוצאה מכך באיזה שעה פגש בנאשם ובעודאי, וגם לא כיצד הגיע עודאי למתחם ואם נשאר לישון [שם, בעמ' 184-186].