עוד העיד מטעם ההגנה בן הדוד והחבר הקרוב של הנאשם, עודאי מוסראתי. מדובר בעד מרכזי ביותר, אשר נכח, כך לטענת הנאשם, במפגש עם סאמר ביום חמישי בערב, ושהה לאורך כל יום הרצח במחיצת הנאשם, כך שביכולתו לתמוך בטענת האליבי שלו. אלא שבדיוק כמו הנאשם ויתר בני משפחתו, גם הגרסה שמסר עודאי בבית המשפט הנה גרסה כבושה, לאחר שבשלב החקירה המשטרתית נעצר, נחקר באזהרה, ולקה, כמו הנאשם, בקשיי זיכרון גורפים. כזכור, נעצר עודאי ביחד עם הנאשם, עבד אל האדי ונהג הגרר, במהלך הניסיון למלט את המיצובישי מאזור המרכז ביום 29.8.22. עודאי נחקר לראשונה באזהרה למחרת לפנות בוקר וטען שאינו קשור לדבר וכי נמלט מהשוטרים משום שחשש שמדובר בניסיון חיסול, לאחר שאחיו נרצח לפני כשנה. רק לאחרונה השתחרר מהכלא, והוא אינו מתגורר בכתבות קבועה ומשתמש במכשירי הטלפון של אשתו ואחותו. ביום 29.8.22 הגיע לתחנת וולפסון בת"א ושם אספו אותו, אך מעבר לכך הוא אינו זוכר כלום, אינו מוכן לספק מידע לגבי מעורבים אחרים ושומר מעתה על זכות השתיקה [ת/178א'].
ביום 1.9.22 נחקר בשנית וטען שאינו זוכר מה עשה ביום הרצח, אך בכל מקרה לא היה בלוד ולא התקרב אליה. הוא סירב לכתוב את הספרות 1-10, או לענות על שאלות לגבי אחרים. גם את יום המעצר אינו זוכר במדויק, רק שהנאשם ואדם נוסף אספו אותו מוולפסון, והוא התיישב מאחור, נרדם והתעורר רק כשהשוטרים קפצו עליהם. הוא הכחיש כל קשר לרצח, למיצובישי ולהחלפת לוחיות הרישוי [ת/178ב']. בחקירה הבאה, מיום 12.9.22, חזר על אותן טענות, לפיהן אינו זוכר את מעשיו ביום הרצח, אינו מוכן למסור דוגמאות כתב יד, וביום המעצר נרדם ברכבו של הנאשם עד למעצר, ואינו יודע היכן הסתובבו עד אז. כשנשאל אם נפגש עם הנאשם או הסתובב איתו באותו שבוע, טען שאינו זוכר [ת/178ג']. דברים דומים מסר גם בחקירתו האחרונה, מיום 19.9.22. לראשונה אישר שעבד אל האדי היה עימם, כאשר לדבריו שם לב לכך רק בשלב המעצר, וכדבריו "יש לי בעיה בזיכרון, מה אני אעשה..." [ת/178ד'].
עודאי נחקר אפוא בארבע הזדמנויות שונות, חקירות ממושכות שאפשרו לו למסור את כל הידוע לו, בדגש על טענת האליבי המשותפת לו ולנאשם ביחס ליום הרצח, כלומר הנסיעה לחומוס והשהייה המשותפת במתחם המשפחתי, אך הוא טען ושב וטען כי אינו זוכר דבר ביחס לאירועי אותו יום. ודוק, גם אם לגבי המפגש עם סאמר ביום חמישי ניתן היה אולי להעלות טענה בדבר מסוכנותו של סאמר וחוסר הרצון להפלילו, הרי שביחס לאירועים ביום שישי, יום הרצח עצמו, אין כל הסבר הגיוני לשקריו של עודאי ולשמירתו על שתיקה, ומדובר בהתנהלות המנוגדת חזיתית לאינטרס שלו ושל הנאשם, ככל שהיה ממש בטענת האליבי שלהם. תשומת הלב תופנה אף לעובדה כי עודאי לא רק שמר על שתיקה, במסווה של ליקויי זיכרון, אלא גם שיקר בבוטות כשטען למשל שלא היה כלל בלוד או בסביבה ביום הרצח ובתיאוריו המתחמקים לגבי הפעילות בה נקטו ביחס למיצובישי ביום המעצר.