"כידוע, כוחן של ראיות נסיבתיות לא נופל מכוחן של ראיות ישירות, ושני סוגי ראיות אלה מהווים אמצעים כשרים לצורך ביסוס הרשעה בפלילים. בכדי להתמודד עם האפשרות שתיפול טעות בהיסק ההגיוני מהראיות הנסיבתיות, לעובדה הדרושה הוכחה, נקבעה פסיקה מתודולוגיה תלת שלבית להסקת מסקנה מפלילה מראיות.
בשלב הראשון, נבחנת כל ראיה נסיבתית בפני עצמה לרבות עוצמתה, מהימנותה ודיותה; זאת, כדי לבסס ממצא עובדתי. שלב זה משותף אף לבחינת ראיות ישירות. בשלב השני, נבחנת המסכת הראייתית כולה, בכדי לקבוע אם זו מערבת לכאורה את הנאשם בביצוע המיוחס לו (ע"פ 9372/03 פון וייזל נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(1) 745, 754 (2004)). כמובן, אין הכרח שכל ראיה נסיבתית, כשלעצמה, תספיק לצורך קביעת המסקנה המפלילה. המסקנה עשויה להתגלות מצירופן של מספר ראיות (ע"פ 4656/03 מירופולסקי נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (01.12.2004)). שלב זה, והבא אחריו, ייחודיים לבחינת ראיות נסיבתיות, והם מדגישים את העובדה שכוחן של ראיות אלה נובע לא רק מאיכותן, אם כי גם מכמותן, צירופן וצפיפותן. בשלב השלישי, עובר הנטל הטקטי אל כתפי הנאשם להציע תזה חלופית למסקנה העולה מצבר הראיות הנסיבתיות שהובאו בפרשת התביעה, שאינה מאולצת או תאורטית (ע"פ 9201/18 גורבאן נ' מדינת ישראל, פסקה 79 (08.06.2022); להרחבה ראו: ע"פ 2050/21 אלהואשלה נ' מדינת ישראל, פסקאות 59-54 לחוות דעתי (16.05.2023)). כאמור, הנטל המועבר לכתפי הנאשם הוא נטל טקטי בלבד. הנטל להוכיח את אשמתו של נאשם לעולם יהא מוטל על כתפי המאשימה, ועליה לשכנע כי שילובן של כלל הראיות הנסיבתיות מביאה למסקנה אפשרית יחידה - זו המפלילה את הנאשם (ע"פ 3914/05 אלחרר נ' מדינת ישראל, פסקה 16 (10.11.2008)). בהתאם לכך, אף אם נאשם לא סיפק הסבר למארג הראיות הנסיבתיות, או אם ההסבר שהוא סיפק לכך לא 'סביר', ככל שקיימים תרחישים סבירים אחרים, שיש להם עיגון בראיות, שאינם מפלילים אותו במיוחס לו - יש לזכותו מכל אשם. משכך, גם על בית המשפט לבחון את אפשרות קיומם של תרחישים כאמור, וזאת אף אם אלו לא נטענו על-ידי נאשם, ואף אינם מתיישבים עם האנטי-תזה שהציג (ע"פ 2661/13 יחייב נ' מדינת ישראל, פסקה 39 (18.02.2014))."
לא אחזור כעת שוב על מלאכת הניתוח ביחס לכל ראיה וראיה עליה התעכבתי בפרקים הקודמים, אך ארכז את הממצאים שנתגבשו, אשרטט את התמונה הכוללת ואבחן האם בתום השלב השני מצטיירת תמונה המפלילה את הנאשם במעורבות ברצח, האם עלה בידו במסגרת השלב השלישי לספק הסבר סביר חלופי, המקים ספק ביחס לאחריותו, והאם קיים תרחיש חלופי מזכה, אפילו כזה שהנאשם לא הזכיר.