(1)להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;
(2)לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו;
(3)לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו;
(4)לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו...".
הוראת סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע קובעת כך:
")א)פרסום, לענין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
(ב)רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות
(1) אם הייתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע;
(2) אם הייתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות להגיע לאדם זולת הנפגע".
- אמת-המידה לפיה יקבע אם תוכנו של פרסום הוא משפיל או פוגע, במובנו של חוק איסור לשון הרע היא אובייקטיבית. על מנת לקבוע אם מבחינה אובייקטיבית פרסום טומן בחובו פגיעה מן הסוג שנדון בחוק, תינתן לו המשמעות המקובלת בציבור בהתאם להבנתו ואומד דעתו של קורא רגיל (ע"א 334/89 מיכאלי נ' אלמוג פ"ד מו(5) 555, 562 (1992) ; ע"א 723/74 הוצאת עיתון 'הארץ' בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד לא(2) 281, 295 (1977)].
- בהתאם להלכה הפסוקה, בעת בחינה אם פרסום מהווה לשון הרע יש להבחין בין פרסום המהווה הבעת דעה לבין פרסום הנחזה להיות קביעה עובדתית.
- ברע"א 817/23 עמותת חוזה חדש נ' ח"כ מיקי (מכלוף) זוהר (פורסם בנבו, 30.05.23) נקבע כי יש לבחון כיצד נתפסת האמירה בעיני האדם הרגיל, האם מדובר במסקנה אישית של המפרסם או נתון עובדתי המתאר את המציאות. עוד נקבע בפסק דין זה, כי משאדם מן הישוב יודע כי חבר הכנסת זוהר אינו חייל בארגון פשע שבראשותו ניצב ראש הממשלה, הרי שמדובר בהבעת דעה, החוסה תחת הגנת תום הלב שבסעיף 15(4) לחוק. לעומת זאת, כאשר מדובר בפוסטים אשר פורסמו ברשת החברתית "פייסבוק", בהם כונה התובע בכינויים שונים דוגמת "שקרן" ו"מושחת", נקבע כי השימוש בכינויים אלו, תוך ייחוס לתובע מעשים בעלי אופי פלילי, יש בהם כדי לפגוע בשמו הטוב, לבזותו, להשפילו ולפגוע במשרתו.
- אין חולק כי הוצגה תמונה של התובעת לצד מלל ממנו עולה כי התובעת התקשתה בשפה האנגלית וכעת, לאחר קורס אנגלית, יכולתה השתפרה מאוד. איני סבור כי פרסום כזה עלול להיתפס בעיני "האדם הסביר" כביטוי המציג את התובעת באור משפיל, מבזה או נלעג. התובעת לא הוכיחה כאמור כי היא ידוענית או משפיענית רשת, שלה עוקבים רבים ואף לא כי היא נדרשת לשוחח, לכתוב או לקרוא באנגלית במסגרת עבודתה. לפיכך, אין לראות בפרסום תמונת התובעת והמלל שלצידו באתר האינטרנט כדי לשון הרע, בהתאם למבחנים הקבועים בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע.
- לאור האמור לעיל, ומשהתובעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה, אני קובע כי דין התביעה בגין לשון הרע להידחות.
הפרת חוק זכויות יוצרים
- התובעת טוענת בכתב התביעה וכן בתצהיר שהוגש מטעמה כי השימוש בתמונתה שנעשה ללא הסכמה פגע בין היתר בזכויות היוצרים שלה. בסיכומיה זנחה התובעת טענתה זו.
- הנתבעים מתייחסים לטענות התובעת בעניין הפרת זכויות יוצרים בסעיפים 21-22 לסיכומיהם.
- מאחר שהתובעת לא התייחסה להפרה זו בסיכומיה, אין לי אלא להסיק כי זנחה טענתה זו ולמעלה מן הצורך אדון בהפרה זו בקצרה.
- זכות היוצרים בתצלום פנים (דיוקן) שייכת ככלל לצלם ולא למצולם, אלא אם התמונה הוזמנה על ידי המצולם (שאז הבעלות היא של המזמין). פרסום התמונה ללא רשות בעל הזכויות מהווה הפרה של זכות ההעתקה והעמדה לרשות הציבור, שכן הצילום נחשב ליצירה מקורית המבטאת את בחירותיו האמנותיות של הצלם (זווית, תאורה, תזמון). )ראו למשל רע"א 7774/09 ויינברג נ' ויסה (פורסם בנבו, 28.08.2012)).
- בעניינו, התובעת לא הוכיחה כי מדובר ביצירה. דמותו האמיתית של אדם אינה נחשבת יצירה המוגנת בחוק זכויות יוצרים. על כן, השימוש בה ללא רשות נבחן דרך זכות הפרסום ועילת עשיית עושר ולא במשפט (ע"א 8483/02 אלוניאל בע"מ נ' אריאל מקדונלד (פורסם בנבו, 30.03.2004((.
- לאור האמור לעיל, ומשהתובעת זנחה טענה זו וממילא לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה, אני קובע כי דין התביעה בגין ראש נזק זה להידחות.
חוק עשיית עושר ולא במשפט
- בהתאם להוראת סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, יש להוכיח קבלת נכס, שירות או טובת הנאה (התעשרות), כי ההתעשרות באה לזוכה מהמזכה וכי ההתעשרות היא "שלא על פי זכות שבדין".
- בתי המשפט בוחנים האם ההתעשרות היא "בלתי צודקת" לפי מבחני שכל ישר ותחושת מצפון.
- לצורך ביסוס העילה, יש להוכיח כי צמחה לנתבע טובת הנאה מהפרסום. במקרים מסוימים, אם לא הוכח שהנתבע הפיק רווח או תועלת כספית מהתמונות, התביעה בעילה זו עלולה להידחות. מנגד, בשימוש מסחרי בדמות, הרווח עשוי להיגזר מעצם החיסכון בתשלום עבור השימוש.
- לטענת התובעת, כפי שבא לידי ביטוי בסעיף 6 לתצהיר שהוגש מטעמה וכן בסעיף 32 לסיכומיה, היא דמות מוכרת ברשתות, משפיענית רשת ומובילת דעת קהל שרוב עיסוקה הוא בפרסום ושיווק במדיות השונות.
- הנתבעים מכחישים את כל האמור לעניין זה וטוענים כי התובעת לא הוכיחה דבר מכל טענותיה בהקשר זה של חוק עשיית עושר ולא במשפט.
- מעיון בכתב התביעה, תצהיר התובעת וסיכומיה, עולה כי התובעת לא הוכיחה שהנתבעים 1 ו-3 הפיקו רווחים מן הפרסום, אם בכלל, ואף לא הציעה דרך לאמוד את שווי הפרסום של תמונתה.
- כאמור, התובעת לא תמכה טענתה כי היא משפיענית ואושיית רשת בראיה כלשהי. יתרה מכך, כשנשאלה התובעת אם היא פנתה לנתבעים לאחר שגילתה על פרסום התמונה או שעורך דינה פנה, השיבה התובעת: "... אני פניתי לעו"ד. אני עובדת בביטוח. מנהלת רכש" (עמ' 1 לפרוטוקול, שורה 26). משכך, לא הוכיחה התובעת כי לתמונתה יש ערך קנייני מסחרי (ראו והשוו לעניין מקדונלד, בו נקבע כי הזכות לפרסום (של ידוען, להבדיל מהמקרה שלפנינו) הוכרה כזכות כלכלית לעשות שימוש בשמו לצרכי פרסום. עוד נקבע כי מדובר גם בזכות קניינית; עוד השוו לת"א (מחוזי מרכז) Fundacio Gala Salvador Dali נ ' וי.אס.מרקטינג (ישראל 2005) בע"מ (פורסם בנבו, 28.08.2016), שם נקבע כי שימוש מסחרי בשמו של אמן, ללא רשותו, לצורך הפקת רווחים מהווה עשיית עושר ולא במשפט).
- לאור האמור לעיל, ומשהתובעת לא הרימה את נטל ההוכחה מוטל עליה, אני קובע כי דין התביעה בגין ראש נזק זה להידחות.
עילה נזיקית
- התובעת טוענת כי בעניינה התקיימה עוולת הרשלנות שכן הנתבעים לא פעלו כבעלי מקצוע סבירים והיה עליהם לבדוק את הנתונים טרם פרסומם ויש נזק וקשר סיבתי מובהק (סעיף 44 לסיכומי התובעת).
- הנתבעים טוענים כי התנהגותם אינה עולה כדי רשלנות ומעבר לכך, התובעת לא הוכיחה את נזקה ולא צירפה אסמכתאות להוכחת הנזק.
- כדי לזכות בפיצוי מכוח עוולת הרשלנות (בניגוד לפיצויים סטטוטוריים בחוק זכות יוצרים), על התובע להוכיח כי נגרם לו נזק ממשי (כלכלי או לא ממוני כגון עוגמת נפש) וכי קיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק. אם לא הוכח נזק, התביעה בעילת הרשלנות תידחה גם אם הוכחה התרשלות (ראו ת"א (שלום טב') 18825-04-22 אלחרר נ' שידורי קשת בע"מ (פורסם בנבו, 25.06.2023)).
- לאחר שבחנתי את כל כתבי הטענות, התצהירים על נספחיהם וסיכומי הצדדים, מצאתי כי התובעת לא הוכיחה כי נגרם לה נזק ממשי המזכה בפיצוי מכוח עוולת הרשלנות, ולפיכך אני קובע כי דין התביעה בגין ראש נזק זה להידחות.
סוף דבר
- התביעה נגד הנתבעים 1 ו-3 מתקבלת כך שהנתבעים 1 ו- 3 ישלמו לתובעת, בתוך 60 ימים מיום מתן פסק הדין, סך כולל של 9,000 ₪, בצירוף ריבית שקלית מיום הגשת התביעה ועד למועד הפירעון.
- בשים לב לתוצאה אליה הגעתי, אני קובע כי התובעת ונתבעים 1 ו- 3 ישאו כל אחד בהוצאותיו.
- התביעה נגד הנתבעת 2 נדחית. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת 2 בסך 2,500 ₪.
המזכירות תעביר עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.