(ראו גם ת"א (שלום ת"א) 43369-03-18 שרית יחיא נ' המכללה האקדמית ספיר (פורסם בנבו, 12.3.2020)).
- נבחן האם הוכח כי מדובר בפגיעה בפרטיות שיש בה ממש.
- בהתאם להוראת סעיף 6 לחוק הגנת הפרטיות, יש צורך להוכיח כי הפגיעה בפרטיות אינה מזערית או זניחה, כי אין מדובר ב"מעשה של מה בכך" שאדם סביר לא היה מלין עליו וכי מדובר בפגיעה בעלת משקל באוטונומיה או ברגשות או במעמד של הנפגע.
- במקרה שלפנינו, תוכן הפרסום (העלול ושייתכן ואף נצפה על ידי מי ממכריה של התובעת), ממנו עולה כי התובעת מתקשה מאוד עם השפה האנגלית, חורג מגדר "מעשה של מה בכך" ומהווה פגיעה ממשית בפרטיותה.
- עדות התובעת לפיה הפרסום השפיל אותה (עמ' 1, שו' 18-22 לפרו') אינה עולה, כפי שקבעתי, כדי השפלה או ביזוי כדרישת הוראת סעיף 2(4) לחוק הגנת הפרטיות. אולם, הפרסום עלול לגרום לתחושות אישיות שאינן נעימות ואינן פשוטות ומשכך, הוא מהווה פגיעה של ממש בפרטיותה.
- לטענת הנתבעים 1 ו- 3, עומדת להם הגנת תום הלב לפי הוראת סעיף 18(2)(א) לחוק הגנת הפרטיות הקובע כדלקמן:
"במשפט פלילי או אזרחי בשל פגיעה בפרטיות תהא זו הגנה טובה אם נתקיימה אחת מאלה:
(1)....
(2)הנתבע או הנאשם עשה את הפגיעה בתום לב באחת הנסיבות האלה:
(א)הוא לא ידע ולא היה עליו לדעת על אפשרות הפגיעה בפרטיות".
- לטענתם, הנתבע 3 רכש את ה"דומיין" מידי הבעלים הקודמים של אתר האינטרנט ואת גיבוי קבצי אתר האינטרנט. הבדיקות שערך הנתבע 3 אל מול הבעלים הקודמים של אתר האינטרנט לא העלו חשש להפרה של זכות כלשהי. עוד נטען כי התמונה הוטמעה באתר האינטרנט על ידי הנתבעת 2 בתחילת חודש יולי 2022, לאחר קבלת החומר מנתבע 3 וקודם להפעלת אתר האינטרנט ולפרסומו בידי הנתבע 1. הנתבעים 1 ו- 3 לא הכירו את מקבלי השירות שהופיעו באתר האינטרנט או את תמונותיהם ואינם יודעים מה כלל הגיבוי.
- אין בידי לקבל את טענת הנתבעים 1 ו- 3 להגנת תום הלב. הצגת התמונה נעשתה לשם ריווח. בהתאם להיגיון ולשכל הישר, על הנתבעים, היה לדעת כי בעת שימוש בתמונתו של אדם, יש אפשרות לפגיעה בפרטיותו. על כן, לא עומדת לנתבעים הגנת תום הלב.
- אני קובע כי הנתבעים 1 ו- 3 פגעו בפרטיותה של התובעת, בכך שעשו שימוש בתמונתה, ללא הסכמתה, לשם ריווח, בהתאם להוראת סעיף 2(6) לחוק הגנת הפרטיות.
- סעיף 29א(ב)(1) לחוק הגנת הפרטיות מסמיך את בית המשפט לפסוק פיצוי של עד 50,000 ש"ח ללא צורך בהוכחת נזק ממוני. פיצוי זה נועד לשקף את הפגיעה בזכות היסוד ובאוטונומיה של הפרט.
- לא נסתרה טענת התובעת לפיה עובר להגשת התביעה, הנתבעים הסירו את הפרסום והציעו לה סכום פיצוי בסך 15,000 ₪ (ראו תצהיר עדות ראשית של התובעת, נספח ד'). אולם, התובעת סירבה לקבלו משום שסכום זה אינו מהווה, לטענתה, פיצוי ראוי לפגיעה ולעוצמתה (סעיף 15 לסיכומי התובעת). הנתבעים 1 ו- 3 הכירו באחריותם, הסירו את הפרסום מיד עם קבלת הפנייה אליהם מטעם ב"כ התובעת. עם זאת, איני סבור כי הסעד המבוקש על ידי התובעת הוא ראוי ומידתי בנסיבות העניין.
- אני קובע כי במקרה דנן, פיצוי בגובה 9,000 ₪ הינו פיצוי ראוי לתובעת על הפגיעה בפרטיותה ואשר ישולם לתובעת על ידי נתבעים 1 ו- 3, ביחד ולחוד.
לשון הרע, האמנם?
- הוראת סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע קובעת כך:
"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול: