"עבירות העוסקות בנהיגה בדרך נמהרת או רשלנית (כדוגמת סעיף 338 לחוק העונשין) מטפלות בנהג הסביר, הממוצע, שבשל נסיבות שונות מבצע עבירה בזמן נהיגה. עבירה לפי סעיף 332(2) לעומת זאת, מטפלת בנהג שאינו 'תמים'. היא מתמקדת בנהג שידע על הפסול בהתנהגותו, ולמרות כן לקח סיכון ביודעין לפגיעה באנשים חפים מפשע, אשר צפויים להינזק כתוצאה מנהיגתו הפרועה (עניין אלקורעאן, בפס' 13 לפסק דינו של הנשיא א' ברק).
המערער לא היה נהג "תמים" ששגה. הוא פעל מתוך כוונה פלילית מוכחת, בהיותו מודע להתנהגותו הפרועה ולסכנה אשר נשקפה ממנה לנהגים ולעוברי אורח. אין אפוא כל בסיס להמרת הרשעתו בעבירת הסיכון להרשעה בעבירה אחרת שחומרתה פחותה".
כפי שהוסבר קודם לכן, גם הנאשם דנן אינו נהג "תמים" ששגה וביצע מבלי משים עבירה בזמן נהיגה, אלא מי שפעל מתוך כוונה פלילית להתחמק מהשוטר שהגיע לחפשו בעקבות הרצח. למען הסר ספק אבהיר, כי אין בידי לקבל את טענת הסנגור לפיה "מצבו הנפשי המורכב של הנאשם" מנע גיבוש הצפיות הנדרשת, נוכח העובדה שהנאשם פעל לאחר הרצח בקור רוח, בשקול דעת ובצורה מאורגנת ומודעת לחלוטין, כעולה מן הסקירה הנרחבת בהכרעת הדין.
- משהוכחו בפנינו היסוד הנפשי והיסוד העובדתי הדרושים לצורך הרשעה בעבירה של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, אציע לחברי להרשיע את הנאשם אף בעבירה זו.
השופט עמית מיכלס
אני מסכים.
השופט רון סולקין
אני מסכים.
הוחלט להרשיע את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, כאמור בחוות דעתה של השופטת הדס רוזנברג-שיינרט.
ניתנה היום, כ"ט שבט תשפ"ו, 16 פברואר 2026, במעמד הצדדים