בקשת רשות ערעור (ארצי) 19063-02-21 מועדון הכדורגל הפועל רעננה – אלי בבייב

18 מרץ 2025

לפני: הנשיאה ורדה וירט ליבנה, סגן הנשיאה אילן איטח, השופט רועי פוליאק

נציגת ציבור (עובדים) גב' ורדה אדוארדס, נציג ציבור (מעסיקים) מר דובי רם

הנשיאה ורדה וירט ליבנה

1. בפנינו שתי בקשות רשות ערעור שהוגשו כנגד שתי החלטות שניתנו האחת על ידי בית הדין האזורי לעבודה תל אביב (בשבתו בבת ים) (סכסוך עבודה 10105-10-20; [נבו] השופטת מירב קליימן ונציגי הציבור מר ברוך הראל ומר יונה הנדל); והשניה על ידי בית הדין האזורי לעבודה ירושלים (סכסוך עבודה 586-04-20; [נבו] השופטת (כתוארה אז) שרה ברוינר ישרזדה ונציגי הציבור מר אלי קדוש ומר יוסף בנבנישתי). בהחלטת בית הדין מיום 30.6.2021 ניתנה רשות ערעור והוחלט כי ההליכים יישמעו יחדיו.
2. נקדים ונאמר כי הליך זה עניינו בשתי תביעות שהוגשו על ידי שחקני כדורגל נגד הקבוצות בהן שיחקו, במסגרתן נתבעו סעדים הנגזרים מזכויות שבחוקי המגן. בשתי התביעות, הוגשה מטעם הקבוצות הנתבעות בקשה לעיכוב הליכים בטענה כי קיימת חובת בוררות.  בהליך אחד הבקשה התקבלה; ואילו בהליך שני הבקשה נדחתה.  בשני ההליכים הוגשו בקשות רשות ערעור לבית דין זה, אשר העלו שאלה עקרונית בנוגע ליחס שבין בתי הדין לעבודה למוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל.  לפיכך, צורפו להליך הצדדים הדרושים הבאים:

ההתאחדות לכדורגל בישראל (להלן: "ההתאחדות") - עמותה רשומה שלא למטרות רווח, שנועדה לרכז ולנהל את ענף הכדורגל בישראל.  ההתאחדות עובדת בשיתוף פעולה מול הגופים הבינלאומיים המנהלים את ענף הכדורגל (אופ"א ופיפ"א) ומשמשת "התאחדות" כמשמעותה בחוק הספורט, תשמשפט חוזר - 1988 (להלן: "חוק הספורט").

מנהלת הליגות לכדורגל (להלן: "המנהלת") - חברה פרטית שלא למטרות רווח, שהוסמכה מטעם ההתאחדות לכדורגל לנהל את הפעילות הכלכלית והמקצועית של הליגות המקצועיות לכדורגל.

הסתדרות המעו"ף - איגוד מקצועי המשתייך להסתדרות העובדים הכללית החדשה, אשר נועד לאגד עובדי מנהל, משק ופקידים במגוון ענפים במשק והמטפל, בין היתר, בשחקני הכדורגל (להלן: "ההסתדרות").

3. הילוכו של פסק הדין יהא כדלקמן: תחילה יובאו תמצית העובדות הצריכות לעניין, תמצית הטענות של הצדדים הישירים להליך ותמצית טענות הצדדים הדרושים שצורפו להליך לרבות עמדת היועצת המשפטית לממשלה וניהול ההליך בפנינו, שהיה שונה ממקרים קודמים, בכך שהצדדים הדרושים הודיעו על כוונתם לנהל משא ומתן על שיפור הליך הבוררות של המוסד לבוררות וגישור (להלן: "המוסד לבוררות") של ההתאחדות, לאור הערות בית הדין. לאחר מכן, ייסקר המצב המשפטי הקיים ותינתן הכרעתנו בהליכים של הצדדים הישירים.

תמצית העובדות הצריכות לעניין

• תביעת מר בבייב

4. ביום 6.10.2020 הגיש מר אלי בבייב, שחקן כדורגל מקצועי, תביעה לבית הדין האזורי לעבודה תל אביב (בשבתו בבת ים) (להלן: "בית הדין האזורי תל אביב") נגד מועדון הכדורגל הפועל רעננה (להלן: "הפועל רעננה"), בו שיחק שמונה שנים. (להלן: "עניין בבייב").  במסגרת התביעה, טען מר בבייב כי הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים, לדמי הבראה, לפדיון חופשה שנתית, לפיצוי בגין הלנת שכר והלנת פיצויי פיטורים וכן לתשלום עבור עבודה בשבת.  מר בבייב העמיד את תביעתו על סך של 631,977 ₪.
5. במקביל להגשת כתב הגנה מטעם הפועל רעננה, הוגשה על ידה ביום 13.12.2020 "בקשה לעיכוב הליכים, סילוק על הסף, העברת הדיון לבירור בפני המוסד לבוררות וגישור של ההתאחדות לכדורגל" (להלן: "הבקשה לעיכוב הליכים בעניין בבייב"). במסגרתה נטען, כי מר בבייב הגיש את התביעה לבית הדין לעבודה על מנת להתגבר על מחסום ההתיישנות, כאשר בפועל היה עליו לפנות למוסד לבוררות, לו הסמכות הייחודית לדון בטענותיו מכוח סעיפים 10(א) ו-11 לחוק הספורט ומכוח תקנות 2 ו-3 לתקנון; כי התביעה הוגשה על אירועים הקשורים בהעסקתו של מר בבייב כשחקן כדורגל בכפוף לתקנוני ההתאחדות ונדרשת מומחיות ספציפית על מנת לדון בה; וכי בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות , תשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק הבוררות"), יש לעכב את ההליך, להעבירו למוסד לבוררות ואף להורות על דחייתה של התביעה על הסף מחמת היעדר סמכות.
6. בתגובה, טען מר בבייב כי יש להורות על סילוקה של הבקשה על הסף, זאת משעה שהסעדים הנתבעים עניינם בזכויות מגן שבמשפט העבודה, עליהן לא ניתן להתנות; וכי סעדים אלה מצויים בסמכותו הבלעדית של בית הדין לעבודה. לחלופין טען, כי אף אם חלק מרכיבי התביעה יכולים להידון בבוררות, הרי שנכון יהיה לדון בתביעה תחת אותה קורת גג, בבית הדין לעבודה.  כן הוסיף, כי גם לו היה מדובר בתביעה חוזית, הרי שהסמכות לדון בה היא מקבילה, היינו, נתונה הן לבית הדין לעבודה והן למוסד לבוררות, ואינה ייחודית למוסד לבוררות.
7. בית הדין האזורי תל אביב דחה את הבקשה לעיכוב הליכים בעניין בבייב, בקבעו כי על פי ההלכה, זכויות שבמשפט העבודה המגן, אינן 'ברות בוררות'.

• תביעת מר בן שושן

8. ביום 1.4.2020 הגיש מר עמית בן שושן תביעה לבית הדין האזורי לעבודה ירושלים (להלן: "בית הדין האזורי ירושלים") נגד מועדון הכדורגל א.ג. בית"ר ירושלים (2001) בערעור מיסים (להלן: "בית"ר ירושלים"), בו שיחק למעלה מתשע שנים (להלן: "עניין בן שושן").  במסגרת התביעה, טען מר בן שושן כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים, לדמי הבראה, לפדיון דמי חופשה שנתית, לדמי חגים, לימי הודעה מוקדמת, לפיצוי בגין הלנת שכר והלנת פיצויי פיטורים וכן לתשלום על עבודה בשבת.  מר בן שושן העמיד את תביעתו על סך של שני מיליון ₪.
9. ביום 1.7.2020 הגישה בית"ר ירושלים "בקשה לעיכוב הליכים ולהעברת הדיון בפני בורר מטעם המוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל בישראל" וכן בקשה לסילוק התובענה על הסף לאור שיהוי בהגשתה ולחלופין למחיקת הרכיבים שהתיישנו (כתב הגנה הוגש יום קודם לכן). במסגרת הבקשה, טענה בית"ר ירושלים כי בהתאם לחוק הספורט, להתאחדות הסמכות להקים מוסדות שיפוט פנימיים על מנת שאלה יכריעו בסכסוכים בענף, לרבות ביחס לתשלום שכר השחקנים.  כן ציינה, כי בטופס הנלווה לחוזי השחקנים, עליו חתום התובע, מופיעה תניית בוררות והפנתה בהקשר זה לעניין בן יוסף [סכסוך עבודה (ירושלים) 57268-08-18 תומר בן יוסף - מועדון הכדורגל א.ג.  בית"ר ירושלים (2001) בערעור מיסים [נבו] (17.2.2020) (להלן: "עניין בן יוסף")], בטענה כי יש לעכב את ההליכים נוכח תניית הבוררות המצויה בהסכם של מר בן שושן.
10. בתגובה, טען מר בן שושן כי על פי ההלכות שנקבעו על ידי בית הדין הארצי לעבודה, לבית הדין לעבודה הסמכות הייחודית לדון בזכויות המגן בגינן הוא תובע ועל כן אין להעביר את ההכרעה למוסד לבוררות, אף אם זה הוקם מכוח חוק הספורט. כן ציין מר בן שושן, כי פיצול התביעה כך שהרכיבים שאינם חלק מחוקי המגן יידונו בפני המוסד לבוררות, יוביל להכרעות סותרות ועל כן ראוי שהתביעה תתברר תחת קורת גג אחת.
11. ביום 21.1.2021 הורה בית הדין האזורי ירושלים על עיכוב ההליכים בעניין בן שושן. במסגרת ההחלטה, קבעה השופטת (כתוארה אז) ברוינר ישרזדה כי יש להעדיף את תניית הבוררות בהסכמים עליהם חתומים השחקנים על פני סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה בכל הקשור לזכויות מגן.

• בקשות רשות הערעור דנן

12. ביום 24.1.2021 הגישה הפועל רעננה בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי תל אביב בבקשה לעיכוב הליכים (בקשת רשות ערעור 44937-01-21, להלן: "בר"ע הפועל רעננה"). ביום 9.2.2021 הגיש מר בן שושן בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי ירושלים בבקשה לעיכוב הליכים (בקשת רשות ערעור 19063-02-21, להלן: "בר"ע בן שושן").
13. בהחלטות מיום 1.2.2021 (בקשת רשות ערעור הפועל רעננה) ומיום 16.3.2021 (בקשת רשות ערעור בן שושן) הורה השופט רועי פוליאק כי הדיון ייקבע בפני הרכב וכי ההתאחדות, המנהלת וההסתדרות תצורפנה כצדדים נדרשים להליך.
14. בהחלטה מיום 11.3.2025, נקבע כי לאור סיום כהונתם של שני נציגי הציבור אשר ישבו בהליך, מר יוסי רחמים ומר שרגא וייצמן, יוחלפו נציגי הציבור בנציגת הציבור גב' ורדה אדוארדס ובנציג הציבור מר דובי רם. במסגרת ההחלטה הובהר כי פסק הדין יינתן על סמך כל חומר התיק, לרבות טענות הצדדים בעל פה במעמד הדיון.

תמצית טענות הצדדים במסגרת בקשת רשות ערעור הפועל רעננה

15. הפועל רעננה טענה כי הסכסוך שבנדון הוא סכסוך מתחום הספורט, אשר על פי הוראות הדין - חוק הבוררות, חוק הספורט, תקנון המוסד לבוררות והפסיקה - הסמכות העניינית לדון בו נתונה למוסד לבוררות; כי סעיפים 10 ו-11 לחוק הספורט קובעים "חובה סטטוטורית לקיום הליכי בוררות במוסדות פנימיים של התאחדויות הספורט" ועל כן היה על בית הדין האזורי תל אביב להורות על עיכוב ההליכים מכוח סעיף 5 לחוק הבוררות; כי ההחלטה אינה מנומקת דיה, "רצופת סתירות" ומתעלמת מפסיקה רלוונטית עדכנית, המלמדת כי יש ליתן עדיפות למוסד הבוררות של ההתאחדות (דוגמת עניין בן יוסף; סכסוך עבודה (תל אביב) 53107-06-18 STORIES NINI- מכבי אבשלום פ"ת - מחלקת הכדורגל (ע"ר) [נבו] (2.10.2018) - להלן: "עניין "NINI; ו-סכסוך עבודה (תל אביב) 7449-10-16 אליחן - הכח מכבי עמידר עירוני רמת גן בערעור מיסים [נבו] (18.12.2021) - להלן: "עניין אליחן"].
16. בנוסף, נטען כי הבוררים במוסדות ההתאחדות הינם עורכי דין מנוסים בעלי ידע ספציפי בסכסוכים בתחום הכדורגל, שלהם הכלים והמומחיות לפתור סכסוכים באופן מיטבי; כי בסעיף 10(א) לחוק הספורט הסמיך המחוקק את ההתאחדות לנהל את ענף הכדורגל לרבות התקנת תקנונים להסדרת שכר ותשלומים; כי תקנונים אלה מחייבים את כלל העוסקים בענף הכדורגל; וכי שחקן המשתייך להתאחדות מקבל על עצמו את התקנונים. מכל הטעמים שלעיל, הפועל רעננה סברה כי יש להעדיף את מוסדות השיפוט הפנימיים של ההתאחדות לכדורגל, שהיא בעלת הידע הרלוונטי בהקשר התעשייתי הייחודי של ענף הכדורגל, אשר פעמים רבות אינו מתאים לדיני העבודה במובנם הקלאסי.  בנוסף נטען, כי ההסכם עליו חתום מר בבייב ("טופס הסכם שחקנים") הינו הסכם אחיד וקוגנטי שחל על כל אגודות הספורט, בו נקבע כי התמורה המוסכמת היא סופית וכוללת פיצויי פיטורים ותנאים סוציאליים; וכי חתימתו של מר בבייב על ההסכם מלמדת על כך שקיבל על עצמו את תניותיו ללא סייג.
17. מר בבייב טען בתגובה כי אין להתערב בהחלטת בית הדין האזורי ויש לדחות את הבקשה בשל היותה חסרת בסיס עובדתי ומשפטי. בתוך כך, טען כי הבקשה להעברת הדיון למוסד הבוררות מנוגדת להוראת סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט - 1969 (להלן: "חוק בית הדין לעבודה") המקנה לבית הדין לעבודה סמכות עניינית בלעדית לדון בתביעות לזכויות סוציאליות מכוח חקיקת המגן; וכי על פי ההלכה "סעדים שמקורם בחוקי מגן...  אינם יכולים לשמש נושא בין הצדדים כהגדרתו בסעיף 3 לחוק הבוררות..."[1]; כן טען, כי הפועל רעננה הציגה את הפסיקה באופן מגמתי ממנו משתמע כי הנטייה במקרים דומים היא לעכב הליכים; וכי גם בעניין בן יוסף, בו עוכבו ההליכים על ידי בית הדין האזורי, הוגשה בקשת רשות ערעור ובית הדין הארצי השיב את הדיון לבית הדין האזורי ולא למוסד לבוררות.  בנוסף נטען, על פי ההלכה שנפסקה בקשות עירייה אחרות 825/88 ארגון שחקני הכדורגל בישראל נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל, פ"ד מה(5) 89 (להלן: "עניין ארגון שחקני הכדורגל"), מעמדו הנורמטיבי של תקנון המוסד לבוררות הינו נמוך מזה של תקנת משנה ועל כן הוראת סעיף 24(א) לחוק בית הדין לעבודה גוברת על הוראות התקנון; כי אף לו הייתה למוסד לבוררות סמכות מקבילה לזו של בית הדין לעבודה, הרי שלבית הדין המומחיות לדון בזכויות מכוח חוקי המגן; וכי אין להורות על פיצול התביעה, מחשש להכרעות סותרות ולפגיעה ביעילות הדיון.  לבסוף, נטען כי יש לסלק את הבקשה על הסף וכי אין לקבל את בקשת הפועל רעננה לסילוקה של התביעה על הסף.

תמצית טענות הצדדים במסגרת בקשת רשות ערעור בן שושן

18. מר בן שושן טען, כי בית הדין האזורי התעלם מן ההלכה הפסוקה ומכך שבקשת רשות הערעור שהוגשה בעניין בן יוסף התקבלה, עיכוב ההליכים בוטל וההליך המשיך להתנהל בבית הדין לעבודה. בנוסף, הפנה מר בן שושן להחלטה ההפוכה אשר ניתנה בבית הדין האזורי לעבודה תל אביב בעניין בבייב וכן לשורת פסקי דין בהם נקבע כי אין להתנות על זכויות ממשפט המגן וכי הפורום הראוי לדון במחלוקות שעניינן בזכויות אלה הינו בית הדין לעבודה.
19. כן נטען, כי אין לקבל את הטענות ל"ייחודיותו של ענף הכדורגל" ולהכרה בסמכות המוסד לבוררות, שכן הלכה למעשה מדובר במערכת יחסים בין עובד למעסיק ובזכויות והחובות הנגזרות ממערכת יחסים זו. מר בן שושן הוסיף, כי אף לו הייתה מתקבלת הטענה שמדובר בתביעה חוזית, הרי שגם אז הייתה סמכות מקבילה - ולא בלעדית - למוסד לבוררות ולבית הדין לעבודה.  לטענתו, הזכויות להן הוא זכאי נמצאות בליבת עיסוקם של בתי הדין לעבודה ובסמכותם הייחודית.
20. בנוסף, נטען כי מבחינה נורמטיבית, חוק בית הדין לעבודה וחוק הבוררות גוברים על חוק הספורט; וכי חוק הספורט קדם להלכה לפיה שחקני כדורגל יסווגו כעובדים - ומשכך סעיף 10 לחוק, לפיו השכר והתשלומים של השחקנים יידונו במסגרות מוסדות השיפוט הפנימיים, אינו מלמד על כך שהכוונה ב"שכר ותשלומים" הינה לשכר עבודתם של השחקנים. מר בן שושן הוסיף כי כל הטענות שהעלתה בית"ר ירושלים נטענו ונדחו זה מכבר בעניין וולק.  לבסוף נטען, כי כל רכיבי התביעה נובעים מזכויות קוגנטיות; וכי על פי ההלכה ממילא אין להורות על פיצול התביעה.
21. בית"ר ירושלים טענה בתגובה, כי אין הצדקה למתן רשות ערעור, שכן מדובר בהחלטה דיונית שערכאת הערעור לא תתערב בה אלא אם נפל בה פגם מהותי - דרישה שאינה מתקיימת בענייננו. לפיכך, לטעמה כי יש לדחות את הבקשה ולהותיר את ההחלטה על עיכוב ההליכים על כנה.  לגופם של דברים, טענה בית"ר ירושלים כי העסקת שחקן כדורגל אינה דומה להעסקת עובד "רגיל" ועל כן חלק מהוראות חקיקת המגן הופכות לבלתי ישימות.  בנוסף, צוין כי בקשת רשות ערעור בן שושן אינה מתייחסת לנימוקי ההחלטה על עיכוב ההליכים - בהם האינטרס הציבורי בהפחתת העומס על מערכת בתי הדין; יעילות מוסד הבוררות ומאפייניהם המיוחדים של השחקנים, שאינם יכולים להיחשב כעובדים "מוחלשים", דוגמת מר שושן אשר השתכר כ- 1.59 מיליון ₪ בשנה.
22. כן טענה, כי המוסד לבוררות הוא הגוף בעל המומחיות הייחודית בענף הכדורגל; כי הבוררים בעלי ניסיון רלוונטי ובקיאות הנדרשת בתחום; כי הם נבחרים על ידי ועדה בהסכמה של כלל הגופים בענף, כולל נציגות השחקנים (ההסתדרות); וכי ככל שיש צורך בכך תופעל ביקורת שיפוטית על ידי בית הדין לעבודה.
23. לטענתה, בהתקשרות בענף הכדורגל, כל הצדדים מקבלים על עצמם את תניית הבוררות שבהסכמי השחקנים ואת סמכותו של המוסד לבוררות להכריע בכל סוגיה הקשורה במערכת היחסים שבין הקבוצות לשחקנים, לרבות בשאלות מתחום חקיקת המגן, תוך כפיפות לביקורת שיפוטית של בית הדין לעבודה; לדבריה, לצד ההלכה, קיימות פסיקות של בתי הדין האזוריים אשר קבעו כי יש הצדקה להעביר את תובענות הכדורגלנים לידון בפני המוסד לבוררות גם כאשר הן בעילות מכוח חוקי המגן ומלמדות על הצורך בשינוי ההלכה [דוגמת עניין בן יוסף; בקשות שונות אזרחי 2842/09 החברה לניהול מועדון הכדורגל הפועל כפר סבא - אליעזר לנרט ספייר [נבו] (27.10.2003); סכסוך עבודה 70645-11-16 איתי גרינבוים - בני רמת גן מחלקת הכדורסל [נבו] (29.1.2017)].
24. בנוסף, נטען כי ביחס שבין חוק בתי הדין לעבודה לחוק הספורט, הוראותיו של חוק הספורט גוברות משעה שהוא חוק ספציפי ומאוחר בזמן. על כן, לשיטתה, למוסד לבוררות הסמכות לדון בענייני שכר ותשלומים, בהתאם לסעיף 10(א) לחוק הספורט, הקובע כי על ההתאחדות לתקן תקנונים שיסדירו נושאים אלה.
25. לבסוף נטען, כי ראוי שתינתן החלטה אשר תייצר וודאות בענף הכדורגל ועל כן בשלה העת לעדכון ההלכה, כך שייקבע כי למוסד לבוררות "סמכות ייחודית לידון גם בתביעות הנוגעות לחוקי המגן בדיני העבודה, תחת פיקוחו של בית הדין לעבודה ביושבו כבית משפט לבוררות".

תמצית טענות הצדדים הדרושים שצורפו להליך

26. לעמדת ההתאחדות (שהוגשה בבקשת רשות ערעור הפועל רעננה ואליה הפנתה בבקשת רשות ערעור בן שושן), בהתאם להוראות סעיפים 10(א) ו-11 לחוק הספורט, על תביעות בענף הכדורגל להתברר בפני מוסדות השיפוט הפנימיים של ההתאחדות. לדבריה, למוסדות אלה הידע והמומחיות הייחודית בענף הכדורגל ופסיקתם תהא בכפוף לפסיקת בתי הדין עבודה, בשינויים הרלוונטיים לאור ייחודיות הענף, ובכפוף לביקורת שיפוטית של בתי המשפט ובתי הדין לעבודה.  כן צוין במסגרת העמדה, כי ההסתדרות הייתה שותפה פעילה בניסוח התיקונים לתקנון המוסד לבוררות; וכי הוועדה הממנה את הבוררים מורכבת אף היא מנציג הסתדרות (נציג השחקנים) שלו קול השווה לזה של מנהלת הליגה (נציג הקבוצות).  בעמדה המשלימה שהגישה בבקשת רשות ערעור בן שושן, צוין כי נתוני השכר של השחקנים גבוהים משמעותית מהשכר הממוצע במשק.
27. עמדת המנהלת, הינה כי ראוי שהמחלוקות בין צדדים לענף הכדורגל הישראלי יידונו במלואן במרוכז בפני המוסד לבוררות, בשל היותו הגוף המקצועי, בעל המומחיות בתחום. לדבריה, היא פעלה בשיתוף פעולה מלא עם ההסתדרות על מנת לבסס את מעמדו של מוסד הבוררות ולהגביר את אמון הציבור בו, לרבות באמצעות ניסיונות לעדכן את תקנון המוסד לבוררות תוך יישום "הספר הכחול" של האיחוד האירופי.
28. ההסתדרות טענה כי ההחלטה בעניין בבייב בדין יסודה, זאת משעה שבית הדין לעבודה הוא הגוף בעל הסמכות (מכוח חקיקה ראשית) והמומחיות לדון בעניינם של שחקני הכדורגל; כי תקנון ההתאחדות קובע בוררות חובה בסכסוך הנוגע ליחסים החוזיים, בשונה מזכויות המגן; כי המוסד לבוררות אינו כפוף לדין המהותי ועל כן אין לאפשר לו לדון בזכויות קוגנטיות; כי יש להגן על ציבור השחקנים ולא לאפשר מעקף בצורת חוזי העסקה אחידים המפרים זכויות קוגנטיות; כי שחקנים רבים בענף משתכרים שכר נמוך; כי אין להעדיף את "מומחיותו" של המוסד לבוררות על פני בית הדין לעבודה, כשם שלא מעדיפים גופים אחרים בענפים בעלי מאפיינים ייחודיים על פני בית הדין; כי העברת הסכסוכים למוסד לבוררות תפגע בזכות הגישה של השחקנים לערכאות; וכי ההתאחדות אינה מכבדת את כללי הייצוג השוויוני לפי "הספר הכחול" של אופ"א, המלמדת על הבעייתיות שבצמצום סמכותו של בית הדין.

בחוות דעת משלימה שהוגשה מטעמה בבקשת רשות ערעור בן שושן, הוסיפה ההסתדרות כי לא הייתה הצדקה להסתמכותו של בית הדין האזורי על החלטתו של הנשיא (כתוארו אז) אברהמי בעניין בן יוסף, אשר בוטלה על ידי בית דין זה; וכי הרחבת סמכותו של מוסד הבוררות עשויה להשליך על ענפי ספורט נוספים שגם עליהם חל חוק הספורט.  כן הדגישה, כי אף שזומנה לדיון בנוגע לתיקון תקנון המוסד לבוררות, לא ניתנה לה זכות וטו או זכות פריטטית וההחלטות התקבלו על ידי ההתאחדות.

29. בית"ר ירושלים הגיבה לעמדת ההסתדרות וטענה כי יש לדחות את עמדת ההסתדרות ואת בקשת רשות ערעור בן שושן. בתוך כך, נטען כי לא הייתה מניעה להתבסס על ההחלטה בעניין בן יוסף, משעה שזו בוטלה בבית דין זה מטעמים פרוצדוראליים בלבד; כי ייחודיות ענף הכדורגל מתבטאת בהעסקה בשבת, הסכמי העסקה "עונתיים", "השאלת" שחקנים לקבוצות אחרות והפקדת פקדונות להבטחת שכר השחקנים; כי נתוני שכר השחקנים שסיפקה אינם עדכניים; כי אין לחשוש מהשלכות רוחב שכן לכל ענף ספורט איגוד שהתקין לו תקנון והבקשה דנן נוגעת לענף הכדורגל בלבד; כי להסתדרות קול שווה לזה של ההתאחדות והמנהלת בוועדה לבחינת הבוררים; וכי על פי הוראת סעיף 8(א) לתקנון, הבוררים כפופים לדין המהותי.

תמצית עמדת היועצת המשפטית לממשלה ותגובות הצדדים

30. ביום 5.2022 הוגשה עמדת היועצת המשפטית לממשלה (להלן: "היועמ"שית"), שעיקריה כדלקמן:

היועמ"שית סבורה כי אף שחוק הספורט וההלכה הפסוקה מקנים למוסד השיפוט הפנימי של ההתאחדות סמכות בלעדית בעניינים הקשורים לפעילות בענף, והגם שסמכות זו פורשה בהרחבה בפסיקה, הרי שהיא אינה משתרעת על הליכים העוסקים בזכויות קוגנטיות - שמקומם להתברר בפני בית הדין לעבודה.  זאת, בתמצית, לאור חשיבות ההגנה על זכויות קוגנטיות; האינטרס הציבורי כי הגוף שידון בהן יהיה בעל המומחיות לכך; משיקולים של הבטחת הגישה לערכאות; ומן הטעם שאין להבחין בין סוגי השחקנים, כשם שלא נעשית הבחנה שכזו ביחס לזכויותיהם הקוגנטיות של עובדים "מוחלשים" לעומת עובדים "חזקים" ביתר הענפים במשק.