לשיטתה, יש להבחין בין סעיף 3 לחוק הבוררות, הנוגע לבוררות שנקבעה בהסכם ("בוררות הסכמית"), לבין סעיף 10 לחוק הספורט, שהינו סעיף ספציפי הקובע מנגנון של בוררות סטטוטורית. לפיכך, לעמדתה, לא ניתן לגזור את האיסור לדון בזכויות קוגנטיות מסעיף 3 לחוק הבוררות.
במסגרת בחינת הפרשנות הראויה להוראת סעיף 10 לחוק הספורט, המתייחס ל"שכר ותשלומים לספורטאים..." סבורה היועמ"שית כי מבחינה לשונית ניתן לפרש את הסעיף בשני אופנים - מחד גיסא, כהוראה המאפשרת למוסדות הפנימיים לדון בזכויות קוגנטיות; ומאידך גיסא כהוראה הנוגעת לתשלום בעד שירות (להבדיל משכר). לשיטתה, האפשרות השנייה היא הנכונה. מבחינה תכליתית, לעמדת היועמ"שית, משעה שבעת חקיקת חוק הספורט שחקני הכדורגל טרם הוכרו כעובדים, לא נכון לייחס למחוקק כוונה לתת למוסדות הפנימיים סמכות לדון בזכויות קוגנטיות.
כן נאמר, כי יש להבחין בין הפרשנות הרחבה שניתנה לסמכותם של מוסדות השיפוט הפנימיים בפסיקת בית המשפט העליון בכל הקשור לסכסוכים חוזיים; לבין הסוגיה הקונקרטית של זכויות המגן - שעל פי ההלכה אינן ברות בוררות. לעמדתה, האיזון שערכה הפסיקה לפיו "כאשר מדובר בזכויות קוגנטיות, מומחיותו של מוסד הבורות נסוגה אל מול מומחיותו של בית הדין, גם כאשר מדובר בבוררות סטטוטורית מכוח חוק הספורט" הינו איזון ראוי. ביחס לסוגיית "פיצול" התביעות, סבורה היועמ"שית כי במקרים בהם יש סוגיות "מעורבות" - כאלה הנובעות מזכויות קוגנטיות וכאלה שלא - ניתן להחיל את כלל "הטפל הולך אחר העיקר" ובכך למנוע את פיצול הדיון.
- הצדדים הגישו לבית הדין את תגובותיהם לעמדת היועמ"שית וחזרו על הטיעונים שהעלו בהן במסגרת הדיון שנערך ביום 29.9.2022 - כמובא להלן:
מר בבייב ומר בן שושן אימצו את עמדת היועמ"שית לרבות את עמדתה ביחס לפסק דין מכנס [בית דין גבוה לצדק 176/90 גד מכנס נ' שר העבודה והרווחה פ"ד מז(5) 711 (להלן: "פסק דין מכנס")], לפיה חוק הספורט לא ביקש להוציא שחקנים או ספורטאים מגדר ההגנות של חוקי המגן. בא כוחם חזר על הטענות שעלו בדיון מיום 23.6.2021 בדבר סוגיית ההתיישנות ואי-הכפפתם של הבוררים לדין המהותי. לדבריו, בהיעדר פיקוח על התקנון להתאחדות ולמנהלת כוח רב ואינטרס משותף שאינו כולל את טובת השחקנים.
הפועל רעננה טענה כי עמדת היועמ"שית אינה ממצה ואינה חושפת את הבעייתיות והמורכבויות בגינן נתבקשה חוות הדעת מלכתחילה. לטענתה, היועמ"שית לא לקחה בחשבון את הנסיבות הספציפיות והמאפיינים הייחודיים של הענף, המצדיקות חריגה מהעיקרון לגבי חוקי המגן (בהקשר זה הפנה בא כוחה בדיון לרשות ערעור אזרחי 4710/00 הרצל גושן נ' סמינריון גבעת חביבה, פ"ד נה(2), 426 (15.1.2001)). כן טען בא כוחה, כי חוק הספורט הינו חוק ספציפי ומאוחר בזמן שקובע בוררות סטטוטורית ולא הסכמית. לדבריו, פיפ"א היא רגולטור שיש להתנהל על פיו, אשר נותן לספורטאים הגנה שרחבה לא פחות מחקיקת המגן, כולל סנקציות על קבוצות והתקנת התקנונים נעשית בשיתוף פעולה עם נציגי השחקנים. מדובר על אוכלוסייה ספציפית מאוד עם כללים ספציפיים שמגינים עליה, לרבות הוראות בינלאומית, מעטפת רחבה של הגנות ורשות לבקרה תקציבית האוכפת את פסקי הדין ומוודאת שימורן של זכויות קוגנטיות. על כן, לשיטתו אין מדובר בעובדים מוחלשים בשום צורה.