הפועל רעננה טענה כי הצדדים להליך שלא עוכב (המתנהל בבית הדין לעבודה תל אביב - המותב) ממתינים למתן פסק דין, ועל כן, היא סבורה כי ההכרעה בבקשת רשות ערעור בבייב מתייתרת. לפיכך, הותירה הפועל רעננה את ההכרעה בסוגיה הרוחבית לשיקול דעת בית הדין.
בית"ר ירושלים הודיעה כי היא תומכת בעמדת ההתאחדות והמנהלת, לפיה הליכים בהם טרם החל הליך הוכחות יופנו למוסד לבוררות, ובהתאם, יש להעביר את ההליך של מר בן שושן (המצוי בעיכוב הליכים - המותב) להידון בפני המוסד לבוררות.
דיון והכרעה
המצב המשפטי הקיים
- סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, קובע כי לבית הדין האזורי לעבודה תהא סמכות ייחודית לדון בתובענות "בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]". סעיף קטן 1(א) קובע כי סמכותו הייחודית של בית הדין תחול "בתובענה שעילתה במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ליצירת יחסי עבודה, בתובענה שעילתה בחוזה כאמור לפני שנוצרו יחסי עבודה או לאחר שנסתיימו יחסים כאמור, או בתובענה שעילתה בקבלת אדם לעבודה או באי-קבלתו;".
- סעיף 10(א) לחוק הספורט, קובע כי להתאחדות הסמכות להתקין תקנונים אשר יסדירו את הניהול התקין של הענף, לרבות באמצעות מוסדות שיפוט פנימיים, אשר ידונו גם בסוגיות שכר ותשלומים:
"10.
(א) התאחדות או איגוד יתקינו תקנונים שיסדירו את הניהול התקין של הענף או של ענפי הספורט שהם מרכזים, לרבות תקנונים בדבר משמעת, שיפוט פנימי, ובכלל זה מוסדות השיפוט הפנימיים וסדרי הדין שלפיהם ידונו - בכפוף לסעיף 11, העברת ספורטאים - בכפוף לסעיף 11א, וכן בדבר שכר ותשלומים לספורטאים, למאמנים ולבעלי תפקידים אחרים.
[...]
(ג) התקנונים האמורים יחייבו את אגודות הספורט, הספורטאים ובעלי התפקידים שבאותו ענף או באותם ענפי ספורט".
- סעיף 11(א) לחוק הספורט, קובע כי:
"הסמכות הבלעדית לדון ולהחליט בענינים הקשורים לפעילות במסגרת התאחדות או איגוד, תהיה בידי מוסדות השיפוט הפנימיים שנקבעו בתקנון לפי סעיף 10, ובהתאם להוראות שנקבעו בתקנון לפי אותו סעיף; החלטות ערכאת השיפוט הפנימית העליונה בענייני משמעת יהיו סופיות ואין לערער עליהן לפני בית משפט".
- לא למותר לציין, כי חוק הספורט נחקק טרם ניתן פסק דין מכנס, אשר הכיר בסיווגם של ספורטאים כעובדים לצורך חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה - 1995, ואשר ממנו נגזרו הפסיקות שלאחר מכן, אשר הכירו בשחקנים העוסקים בכדורגל למחייתם כעובדים.
- בהתאם להוראת סעיף 10(א) לחוק הספורט, התקינה ההתאחדות לכדורגל תקנון במסגרתו הוקמו מוסדות שיפוט פנימיים של ההתאחדות, שהינם בעלי מומחיות ספציפית בענף הכדורגל. אחד ממוסדות אלה הוא המוסד לבוררות. תקנון המוסד לבוררות (להלן: "התקנון"), שתוקן בשנת 2017 (הצדדים הדרושים להליך חלוקים על אופן קבלת ההחלטות ביחס לתיקונים שנערכו, אולם עולה כי ההסתדרות הייתה מעורבת במידת מה בתיקונם), קובע בסעיף ז' כי דין התקנון "כדין הסכם בוררות לכל דבר ועניין".
- במסגרת סעיף 2(ב) לתקנון, נקבע כי לבוררים חברי המוסד לבוררות תהא סמכות ייחודית לדון "בכל סכסוך הנוגע ליחסים החוזיים שבין קבוצה לשחקן ובין שחקן לקבוצה". סעיף 3 לתקנון קובע, כי "כל סכסוך המנוי בסעיף 2 לעיל יובא לדיון והכרעה אך ורק במסגרת המוסד לבוררות וגישור". הוראות נוספות של התקנון מורות כי תקופת ההתיישנות תהא בת 18 חודשים מתום עונת המשחקים או 6 חודשים מיום סיום העסקת הצד התובע (ר' סעיף ו' לתקנון); כי הבורר לא יהא כפוף לדיני הראיות ולסדרי הדין המקובלים; כי הוראות חוק הבוררות יחולו על הבוררות; וכי בעניין שאינו מוסדר בתקנוני ההתאחדות, יפסוק הבורר לפי הדין המהותי (ר' סעיף 8(א) לתקנון). כעולה מחומר התיק, הסכמי השחקנים דנן כוללים הוראה בדבר בוררות חובה בפני מוסדות ההתאחדות, בהתאם לתקנון.
- סעיף 3 לחוק הבוררות, קובע כי: "אין תוקף להסכם בוררות בענין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים"; בעוד שסעיף 5 לחוק הבוררות קובע כי יש לעכב הליכים במקרה בו הוגשה תביעה בסכסוך שהוסכם למסור לבוררות במסגרת הסכם בוררות. על פי הוראת סעיף קטן ג', בית המשפט רשאי שלא לעכב הליכים "אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות".
- על פי ההלכה הנוהגת כיום, זכויות קוגנטיות שבמשפט העבודה המגן אינן בנות בוררות [ר' לעניין זה ערעור עבודה (ארצי) 791/05 דורון כץ - רועי ספיר [נבו] (04.05.2006)][2]. עד היום, ברובם הגורף של המקרים, תביעות אשר הוגשו על ידי שחקני כדורגל לזכויות הנגזרות מחקיקת המגן התבררו בפני בתי הדין לעבודה ולא בפני המוסד לבוררות, שכן משעה שזכויות אלה קוגנטיות, סעיף 3 לחוק הבוררות אינו מאפשר להעבירן לבוררות. עם זאת, בשנים האחרונות ניתנו מספר החלטות בבתי הדין האזוריים לעבודה בהן עוכבו ההליכים והועברו למוסד לבוררות, דוגמת החלטת נשיא בית הדין האזורי ירושלים (כתוארו אז), השופט אייל אברהמי, בעניין בן יוסף, שם נקבע כי ההליכים בבית הדין יעוכבו נוכח תניית הבוררות המצויה בהסכם של השחקן תומר בן יוסף (ראו גם עניין NINI; עניין אליחן).
מן הכלל אל הפרט
- כאמור לעיל, בקשות רשות הערעור דנן הוגשו על שתי החלטות סותרות שניתנו בתיקים הדומים מבחינה עובדתית-מהותית. שתי ההחלטות העלו שאלה עקרונית בנוגע ליחס בין בתי הדין לעבודה למוסד לבוררות ולסמכותם הייחודית של אלה לדון בעניינים הקשורים בתנאי העסקתם של שחקני הכדורגל.
- במסגרת הדיונים, העלו הצדדים להליך את הבעיות והקשיים הנובעים מסוגיה זו ונעשו מאמצים רבים מטעם הצדדים הדרושים להגיע לפתרון הבעיות וליישב את המחלוקות. הצדדים הדרושים הטמיעו את הערות בית הדין לתקנון הבוררות לאורך ההליך הממושך, והגיעו להסדר המביא בחשבון את מאפייניו הייחודיים של הענף, מקצר את משך ההתדיינות ומעודד יעילות והגנה על זכויותיהם של השחקנים. על פני הדברים אנו סבורים כי זהו פתרון נכון ומתאים לענף ומשבחים את הצדדים על הגעתם להסכמה ועל המאמצים שהושקעו בקידום זכויותיהם של השחקנים על ידי פורום שיש לו את המומחיות הייחודית והמיומנות לכך.
- אף שהצדדים הדרושים הגיעו להישגים מכובדים ביותר, שבית הדין כאמור מברך עליהם, אנו סבורים כי על הסכסוכים דנן חל המצב המשפטי הקיים, כמפורט לעיל, וזאת מן הטעמים הבאים:
ראשית, בהיעדר הסכמה של הצדדים הישירים להליך, לא ניתן ליתן תוקף פסק דין להסכמות הצדדים הדרושים במסגרת הליך זה. עם זאת, לצדדים הדרושים סלולה הדרך לתקף את הסכמותיהם במסגרת הקבועה בדין.