כמו כן, הנאשם הורשע בעבירות רבות וחמורות יותר - עבירות מרמה וזיוף אשר בוצעו בנסיבות מחמירות. הנאשם שהיה עורך דין במקצועו - אשר אמון על שמירת החוק ואמור לשמש דוגמא ומופת לכך ומהווה לא אחת כפקיד בית המשפט - פגע במעשיו לא רק באמון הציבור ברשויות כי אם במוניטין ובשמו הטוב של מקצוע עריכת הדין. מאג'דה, לעומת זאת, הורשעה בעבירה עיקרית של גניבה בידי מורשה בצוותא עם הנאשם, ובעבירות שעניינן סיוע לעבירות המרמה אותן ביצע הנאשם, וכן בעבירות לפי פקודת מס הכנסה.
משכך, חלקו של כל אחד בפרשה הינו שונה, עת מעשיהם נבדלים זה מזה, הן במספר העבירות והאישומים, והן בחומרת המעשים המיוחסים להם.
לא זו בלבד, בעניינה של מאג'דה הגיעו הצדדים להסדר טיעון במסגרתו נקבע טווח ענישה, כאשר המאשימה הגבילה את עצמה לעונש של 20 חודשי מאסר בפועל והנאשמת היתה רשאית לטעון לעונש של 9 חודשי עבודות שירות. במסגרת גזר הדין של מאג'דה קבע בית המשפט כי "במקרה זה אין הצדקה לקבוע מתחם עונש הולם מדויק ובמיוחד נוכח נימוקי המאשימה כי ההסדר גובש על רקע קשיים ראייתיים ונסיבות בריאותיות חריגות של הנאשמת...".
עוד אציין, כי עיון בגזר הדין בעניינה של מאג'דה מגלה, כי בית המשפט התחשב בהודאתה במיוחס לה עם תחילת שמיעת הראיות. בנוסף ציין בית המשפט כי הנימוק לגזירת עונשה של מאג'דה ברף הנמוך של הטווח עליו הוסכם בין הצדדים, הוא מצבה הבריאותי המורכב והקשה.
נוכח האמור לעיל, לא מצאתי ממש בטענתו של ב"כ הנאשם כי יש בעונשה של מאג'דה, שותפתו, כדי להשליך על עונשו של הנאשם, ויש לבחון כל מקרה לגופו.
בהקשר זה קבע בית המשפט העליון בע"פ 5136/24 חסן אלסאנע נ' מדינת ישראל (13.2.25), מפי כב' השופטת גילה כנפי-שטייניץ, כי - "לאחר שבחנתי במבט משווה את עונשם של כל המעורבים בפרשה לרקע חלקם בפרשה ונסיבותיהם האישיות - לא מצאתי ממש בטענותיהם. מעמדו וחשיבותו של עקרון אחידות הענישה אינו שנוי במחלוקת, אלא שיישומו הנכון אינו מורה על הטלת עונשים זהים על כלל המעורבים בפרשה, אלא זוקק "[]שמירה על יחס של שקילות בין מבצעיהם של מעשים הנבדלים זה מזה במניינם, חומרתם או בנסיבותיו האישיות של המבצע" ( אבו ליל נ' מדינת ישראל, פסקה 19 [נבו] (23.9.2014)). בהקשר זה צוין בפסיקה כי אין ליצור שוויון מלאכותי באמצעות ביצוע פעולת 'העתק-הדבק' בין עונשו של פלוני לעונשו של אלמוני; "השתתפותם של נאשמים שונים באותו סיפור מקרה מניחה את התשתית לתחולת עיקרון אחידות הענישה. אך יש לזכור שכפי שאפליה ללא הצדקה בתוצאת גזר הדין פוגעת בעיקרון אחידות הענישה, כך גם שוויון מלאכותי בין נאשמים" ( קריניאן נ' מדינת ישראל, פסקה 5 [נבו] (28.3.2012)). העולה מן האמור, כי עקרון אחידות הענישה מחייב יצירת מדרג ענישה בין המערערים השונים השותפים לאותה פרשיה עבריינית באופן שישקף את חלקו היחסי של כל אחד מהם (ראו: קוואסמי נ' מדינת ישראל, פסקה 19 והאסמכתאות שם [נבו] (1.12.2022)). בענייננו, בחינה משווה של העונשים שהושתו על המערערים מובילה למסקנה שבית המשפט שקל כראוי את מכלול הנסיבות בעניינו של כל אחד מן המערערים, ובכלל זה חלקו במסכת העבריינית; מספר העבירות בהן הואשם וחומרתן; המלצות התסקיר שהוגש (ביחס לאלו שבעניינם הוגש תסקיר); עברו הפלילי; קיומו של מאסר מותנה תלוי ועומד; נסיבות חייו; וכן השבת חלק מן התחמושת אשר נגנבה לידי המשטרה. עונשו של כל מערער הולם את מכלול הנסיבות האמורות, ובכל הטיעונים שנשמעו לפנינו - בכתב ובעל פה - לא מצאתי כי סטה בית המשפט המחוזי מעקרון אחידות הענישה, ודאי לא בדרגה המצדיקה התערבות על ידינו" (ההדגשה אינה במקור - כ.פ.)
- עוד אתן דעתי לשיקול הרתעת הרבים בעבירות מסוג זה אשר מבוצעות על ידי עורכי דין, מעשים שיש להוקיע ולהביע את שאט נפש על-ידי ענישה הולמת "...לבל ידעו עוטי הגלימות כי נושאים הם את סמל החוק וככל שינצלו את מקצועם לביצוע עבירות, יפגעו בלקוחותיהם, בכבוד המקצוע ובאמון הטמון בחובו, יושתו עליהם עונשים מוחשיים מאחורי סורג ובריח" (ראו עניין מושל שאוזכר לעיל). לא למותר להוסיף בהקשר זה את העונשים שקבע המחוקק לצד העבירות בהן הורשע הנאשם בהתייחס לעבירה בודדת. עוד אדגיש את חשיבות הרתעת היחיד בענייננו, עת שב הנאשם וביצע עבירות מרמה נוספות לאחר שהיה מנוע מלעסוק בעריכת דין בהתאם להחלטת בית המשפט ובית הדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין.
הנאשם ביצע מעשי מרמה וזיוף שהסבו נזק משמעותי למתלוננים השונים ולאינטרס הציבורי. הנאשם זייף מסמכים בשיטתיות ובתחכום רב, עת קדם למעשיו תכנון מוקדם. מעשיו נעשו מתוך בצע כסף ולצורך השגת רווח כספי על חשבון מתלוננים תמימים שהאמינו למצגי השווא שהציג בפניהם, בהתבסס על המסמכים המזויפים. בעלי מקרקעין לא ידעו בשעת מעשה אודות מעשיו של הנאשם, ביניהם היו כאלה אשר התגוררו בחו"ל, וכאלה שנפטרו והקרקע הועברה ליורשיהם. בעניין הייב נקבע כי "הפגיעה באמינות מרשם המקרקעין היא פגיעה ב"קודש הקודשים" של חיי המסחר השוטפים, ואין צורך להרבות במילים על אודות הנזק שנגרם לאינטרס הציבורי בשל הפגיעה בתקינותו ואמינותו של מרשם המקרקעין... הקושי שבחשיפת מעשי זיוף כגון דא מצדיק את החמרת רף הענישה, שנועדה להשיג גם את הרתעת הרבים, "למען יראו וייראו".
- לאור השיקולים שפורטו לעיל, מצאתי כי יש לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל כולל, הממוקם בחלק האמצעי של מתחמי הענישה שקבעתי לעיל, לצד עונשים נלווים נוספים.
- לצידו של עונש המאסר, אפסוק פיצוי לקורבנות הרבים שנפגעו ממעשיו של הנאשם. סעיף 77(א) לחוק העונשין מאפשר לבית המשפט לחייב נאשם לשלם לנפגעי העבירה פיצוי על הנזק או הסבל שנגרם להם.
יפים לעניין זה דבריו של בית המשפט העליון מפי כב' השופט כבוב בע"פ 2858/23 שרון שיר נ' מדינת ישראל (1.4.24) לפיהם :