סעיף 7ג מתייחס לחסינות של עובדי רשויות ציבוריות וקובע כך:
(א) הוגשה תובענה נגד עובד רשות ציבורית על מעשה שנעשה בעת מילוי תפקידו כעובד הרשות הציבורית, רשאים הרשות הציבורית או העובד לבקש, בתוך תקופה שתיקבע בתקנות, כי בית המשפט יקבע שמתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א לגבי מעשה העובד, אם נעשה המעשה; הוגשה בקשה כאמור, תצורף הרשות הציבורית להליך, אם לא צורפה אליו כנתבעת, ובית המשפט יקבע האם התקיימו תנאי החסינות לפי סעיף 7א.
(ב) קבע בית המשפט כי התקיימו תנאי החסינות לפי סעיף 7א, תידחה התובענה נגד עובד הרשות הציבורית, ויחולו הוראות סעיף 7ב(ב), בשינויים המחויבים; קבע בית המשפט שעובד הציבור עשה את המעשה שלא תוך כדי מילוי תפקידו - תידחה התובענה נגד הרשות הציבורית.
(ג) בית המשפט יחליט בבקשת הרשות הציבורית או העובד כאמור בסעיף קטן (א), לאלתר.
גם לעניין הוראות אלה נקבעו מועדים וסדרי דין בתקנות הנזיקין. כך נקבע בתקנה 9 כי בקשת עובד הרשות הציבורית או בקשת הרשות הציבורית שבית המשפט יקבע כי מתקיימים תנאי החסינות לפי סעיף 7א לפקודה, תוגש בתוך 30 ימים מהיום שבו הומצא להם כתב התביעה.
- כמפורט בהרחבה בפרק המתאר את טענותיהם, הצדדים הציגו עמדות שונות בתכלית באשר לפרשנותן של ההוראות המפורטות בסעיפים 18-17 לעיל, ולכאורה עניין לנו בשאלות הנוגעות לפרוצדורה ולסדרי דין, אך ברי כי ההכרעה בהן כרוכה ושלובה בשאלות הנוגעות לאופייה ולהיקפה של החסינות ומכאן חשיבותה. פלקסר ושי טוענים כי די בכך שטענו בכתב תביעתם כי התנהלותו של עובד הציבור-הנתבע באה בגדר החריג לחסינות על-פי התנאים שנקבעו לעניין זה בסעיף 7א סיפא, על מנת שהחסינות לא תחול, ולחלופין הם טוענים כי למצער יש לקיים בפתח ההליך דיון הוכחות ממצה לעניין תחולתו של החריג. השוטרים כעובדי מדינה ועו"ד גורדון כעובדת רשות ציבורית,
טוענים מנגד - ובטענותיהם תומכים גם המדינה, היועץ המשפטי לממשלה והעירייה - כי אין לקבל את מבחן כתב התביעה ואף לא את מבחן הבירור המקדים שהציעו פלקסר ושי. לגישתם יש לסווג את החלטת בית המשפט בסוגיית החסינות בקטגוריה של ביקורת שיפוטית על החלטה מנהלית שהתקבלה על-ידי הגורמים המוסמכים במדינה (לעניין עובדי מדינה) ועל-ידי הגורמים המוסמכים לכך ברשות הציבורית (לעניין עובדי רשויות ציבוריות) ולהחיל בעניין זה את כללי המשפט המינהלי.