השופטת א' חיות:

חסינותם של עובדי הציבור לסוגיהם מפני תביעות בנזיקין על-פי תיקון 10 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: הפקודה) וסדרי הדין הייחודיים שנקבעו לבירורה - אלו הן הסוגיות העומדות להכרעה בהליכי הערעור שבפנינו.

תמצית העובדות ופסקי הדין בערכאות קמא

ערעור אזרחי 1649/09 אברהם פלקסר נ' משטרת ישראל ואח'

1. ביום 5.1.2000 פנה עורך-דין חנינא ברנדס אל פרקליטת המדינה דאז וביקש לפתוח בחקירה פלילית נגד חשב משרדו מר אברהם פלקסר (להלן: פלקסר או המערער), בחשד כי גנב מסמכים הקשורים לחשבון נאמנות שהתנהל עבור נשיא המדינה דאז עזר וייצמן ז"ל, שהיה לקוח של המשרד והעבירם לעיתונאי יואב יצחק. בעקבות התלונה הורתה פרקליטת המדינה על פתיחת חקירה פלילית.  סגן ניצב אריה אידלמן מונה לראש צוות החקירה ועם הצוות נמנה רב פקד דוד בר (להלן ביחד: השוטרים).  השוטרים הזמינו את פלקסר לחקירה והורו על מעצרו אשר אף הוארך על-ידי בית משפט השלום.  לאחר ששהה שבעה ימים במעצר, שוחרר פלקסר ביום 18.1.2000, וביום 8.3.2001 החליטה פרקליטת מחוז תיק אזרחי לסגור את תיק החקירה נגדו בשל היעדר ראיות מספיקות.  כשבע שנים לאחר מכן, ביום 22.1.2007, הגיש פלקסר תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו נגד מדינת ישראל והשוטרים בטענה כי התרשלו בניהול חקירתו, לרבות ככל שהדבר נוגע להחלטה להחזיקו במעצר.  כתב התביעה כולל טענות רבות נגד השוטרים, ובין היתר נטען בו כי הם נמנעו מלחקור עדים רלוונטיים, כי הדליפו לעיתונות פרטים מן החקירה וכי בדיון שהתקיים בעניין הארכת המעצר העלימו בכוונה מבית המשפט עובדות מהותיות ואף נטען כי רב פקד בר העיד בהקשר זה עדות שקר ביודעין.  פלקסר הוסיף וטען בתביעתו כי השוטרים ביקשו להאדיר את שמם באמצעי התקשורת ולספק את תאוות הפרסום שלהם, תוך התעלמות מן הנזק החמור שנגרם לו עקב שלילת חירותו והפגיעה בשמו הטוב ובמוניטין

המקצועי שלו.  בשל כל אלה תבע פלקסר מהמדינה ומהשוטרים פיצוי בסך של 3.7 מיליון ש"ח.

2. המשנה לפרקליט המדינה לעניינים אזרחיים הגישה לבית המשפט המחוזי בתל אביב הודעה קצרה בדבר ההכרה בחסינותם של השוטרים כעובדי ציבור (להלן: הודעת ההכרה). בהודעתה ציינה המשנה לפרקליט המדינה כי היועץ המשפטי לממשלה האציל לה את סמכותו להכרה בחסינות עובדי ציבור וכי היא מאשרת שמעשי השוטרים נעשו תוך כדי מילוי תפקידם השלטוני כאמור בסעיף 7א(ב) לפקודה וכי לא מתקיים החריג למתן החסינות.  נוכח הודעה זו ביקשה המדינה מבית המשפט המחוזי כי יורה על דחיית התובענה נגד השוטרים.  פלקסר התנגד לכך ובבקשה שהגיש על-פי סעיף 7ב(ג) לפקודה עתר לכך שבית המשפט יקבע, בניגוד לעמדת המדינה, כי במקרה דנן מתקיים החריג לכלל בדבר חסינות עובדי הציבור בנזיקין על מעשים שעשו תוך כדי מילוי תפקידם, משום שלדבריו השוטרים פעלו ביודעין ומתוך כוונה לגרום לו נזק או למצער בשוויון נפש לאפשרות גרימתו (להלן: החריג לחסינות).

בית המשפט המחוזי (כבוד הרשם (כתוארו אז) א' זמיר) קיבל את עמדת המדינה ובפסק הדין החלקי מיום 9.12.2007 דחה על הסף את התביעה ככל שהופנתה נגד השוטרים בקובעו כי הודעת המדינה בדבר ההכרה בחסינותם נסמכת על כך שהגורמים המוסמכים בדקו ומצאו כי מתקיימים תנאי החסינות וכי פלקסר לא עמד בנטל המוטל עליו בנסיבות אלה להראות כי נפל פגם בשיקול דעתה של המדינה אשר הוביל אותה להחלטה בלתי סבירה בדבר ההכרה בחסינות השוטרים.  עוד ציין בית המשפט המחוזי כי אם יתברר שהשוטרים אכן גרמו לפלקסר נזק בר-פיצוי, תוטל האחריות הנזיקית על המדינה והיא תחויב לפצותו.  על כן וגם בהיבט המעשי, כך הוסיף בית המשפט וקבע, לא ייגרם לפלקסר נזק כלשהו עקב דחיית התביעה אותה הפנה נגד השוטרים.