מאגרי המידע המצויים בידי הרשויות בכלל ובידי המשטרה בפרט, נותנים בידי עובדי הציבור המופקדים עליהם כוח, יכולת ועוצמה הנובעים מעצם נגישותם למידע רב ובעל חשיבות על כל אדם מהציבור בישראל... אמון הציבור במשטרה וביטחונו בה מבוסס, בין היתר, על ההנחה כי השוטרים ממלאים תפקידם נאמנה ולא עושים במידע שברשותם כל שימוש אחר, זולת שימוש כחוק. גישה סלחנית למעשהו של הנאשם כמוה כהצדקתו וכמתן גושפנקא חוקית למעשה האסור והפגום (ת"פ (שלום ת"א) 10414/01 מדינת ישראל נ' עמירם ואח' (05.01.2003)).
- דברים דומים נפסקו לא אחת. כאמור, שוטר המוסר מידע ממאגרי מידע משטרתיים, ללא היתר כדין, פועל שלא במסגרת תפקידו שכן אינו פועל באופן המגשים את האינטרס הציבורי שעל מילויו הוא מופקד. בכך מפר השוטר את חובת האמונים שהוא חב לציבור ואף פועל בניגוד עניינים לתפקידו כשוטר, משום שהוא עושה שימוש בסמכויות שניתנו לו לצפייה במאגרי המידע שלא לצורך מילוי תפקידו אלא לצרכים אחרים. לפיכך, במעשה כזה מבצע השוטר, לכאורה ועל פני הדברים, עבירה של מרמה והפרת אמונים, הן לעניין היסוד העובדתי הנדרש בעבירה והן לעניין היסוד הנפשי (ר' למשל ת"פ (שלום חי') 14028-08-17 מדינת ישראל נ' כרסנטי (02.03.2021); ע"פ (מחוזי חי') 33256-03-22 כרסנטי נ' מדינת ישראל (23.03.2023)).
- עם זאת, כאן יש לסייג ולהדגיש כי לא כל מעשה של הפרת חובת האמונים, לרבות בפעולה במצב של ניגוד עניינים, עשוי לגבש אחריות פלילית בגין העבירה של מרמה והפרת אמונים. כעולה מהגדרת העבירה עצמה, שהובאה לעיל, התנהגות כזו של עובד ציבור תחצה את הרף הפלילי רק כאשר המעשה "פוגע בציבור". הפסיקה פירשה מגבלה זו כדרישה לכך שפעולת הפרת האמונים תפגע באופן ממשי באחד או יותר מהערכים המוגנים על ידי העבירה (שהם: אמון הציבור בעובדי הציבור; שמירה על טוהר המידות של פקידי הציבור; וההגנה על האינטרס הציבורי עליו מופקדים עובדי הציבור) (ר' למשל בע"פ חסן הנ"ל).
- מכאן, שלא כל מסירת מידע מתוך מאגר מידע משטרתי, ללא היתר כדין, תגבש אחריות פלילית בעבירה של מרמה והפרת אמונים. בהחלט ניתן לצייר מקרים של מסירת מידע בהם די יהיה בנקיטת אמצעי משמעת או בהעמדה לדין משמעתי; וזאת כאשר עוצמת הפרת חובת האמונים, או הפעולה במצב של ניגוד עניינים, לא תגבש פגיעה מהותית בערכים המוגנים; ולענייננו בפעילות המשטרה, באמון הציבור בה, או בתדמיתה. בסוגיית קו הגבול שבין האחריות המשמעתית לבין האחריות הפלילית נדון אפוא בנפרד להלן.
- בין אחריות משמעתית לבין אחריות פלילית:
- עמדנו על כך ששוטר המוציא מידע ממאגרי מידע משטרתיים, ללא היתר כדין, פועל שלא במסגרת תפקידו ומפר את חובת האמונים שהוא חב לציבור; ואף פועל בניגוד עניינים לתפקידו כשוטר. עם זאת, בנסיבות המתאימות פעולת השוטר עשויה לגבש אחריות משמעתית בלבד, להבדיל מאחריות פלילית. סעיף 5 לחוק המשטרה, תשס"ו-2006, המגדיר מהי עבירת משמעת, מפנה לתוספת הראשונה לחוק. תוספת זו אף כוללת במפורש, בפרט 14, מעשה של "גילוי, מסירה או ניסיון גילוי או מסירה בלא קבלת רשות כדין, של דבר הנוגע למשטרה, לאדם בלתי מוסמך...", ובפרט 18 מעשה של "ניצול מעמד של שוטר שלא לצורך מילוי תפקיד" (ר' גם בפרט 4 לתוספת הראשונה).
- עקב כך נדרשה פסיקת בית הדין המשמעתי של המשטרה, לא אחת, למקרים בהם הואשמו שוטרים בעבירות משמעת בשל הוצאת מידע ממאגרי מידע משטרתיים ללא היתר. פסיקה זו אף קבעה מדדים (לא ממצים) לבחינת חומרתם של מעשים כאלה, לצורך קביעת הענישה שיש להשית בגינם. בין השאר צוינו המדדים של משך זמן ביצוע המעשים, כמות שליפות המידע שבוצעו וזהות הגורם הנבדק (לרבות בן זוג או קרוב משפחה). עוד צוינו המדד של סוג המידע אליו נכנס השוטר שלא כדין, דהיינו האם דובר במידע דמוגרפי בלבד או במידע פלילי או מודיעיני, וכן השאלה האם השוטר רק עיין במידע במחשב, או שמא הדפיס או צילם את המידע והעבירו לצד שלישי (ר' למשל ביד"מ 21/22 המפקח הכללי נ' בנדרקר (25.08.2022)).
- על פני הדברים, לפי המדדים הנ"ל, ברור שהתנהלות הנאשמת בפרשה זו מצויה ברף חומרה גבוה. לאורך תקופה ממושכת, של למעלה משלושה חודשים, ביצעה הנאשמת עשרות רבות של בדיקות תכופות במערכות מידע משטרתיות, שלא לצורכי מילוי תפקידה, בעיקר אך לא רק על רקע קשריה עם יוסי. בנוסף, הנאשמת בדקה מידע שהוא לא רק תעבורתי אלא גם ולמעשה בעיקר פלילי. לנאשמת אמנם לא היתה גישה למערכת פל"א פלילי ולכן לא היה באפשרותה לבדוק את תוכנם של תיקי פל"א פליליים. עם זאת, גישתה למערכת אדם אפשרה לה הוצאת רשימת תיקי פל"א פליליים וכן מידע מהותי עליהם, לרבות פירוט העבירות מושא החשדות בתיקים, כפי שהובהר בסקירת הראיות דלעיל. יתר על כן, הנאשמת צילמה מידע רגיש בהזדמנויות רבות והעבירה את הצילומים ליוסי (ולאחרים), כאשר ליוסי היא אף העבירה מידע בעניינם של שותפיו בחקירת יל"פ קדם. בעניין אירוע התאונה הנאשמת נכנסה לתוך תיק החקירה עצמו (תוך ניצול הרשאתה בתיקי פל"א תעבורה), צילמה חומרי חקירה והעבירה אותם ליוסי, והכל תוך כדי ניהול החקירה.
- מעבר לכל אלה מתקיימות בפרשה דנא גם שתי נסיבות חומרה מהותיות נוספות, העולות בחומרתן על הנסיבות שפורטו בפסיקת בית הדין המשמעתי שנזכרה לעיל. נסיבת החומרה הנוספת הראשונה היא בהעברת המידע לעבריינים, בראש ובראשונה ליוסי (אך גם לאחרים). עמדנו על כך שהנאשמת ידעה היטב כי יוסי הוא עבריין המעורב בפעילות פלילית, מיד עם היכרותה עמו, כאשר ניסיונה לטעון למועד מאוחר יותר אך מלמד על הבנתה את חשיבות העניין ואת השלכותיו. אכן, פשיטא שהעברת מידע משטרתי לעבריין - המצוי מעצם פעילותו בעימות כזה או אחר עם המשטרה - פוגעת בפעילות המשטרה ועל כן יש בה לא רק פגיעה בצדדים שלישיים, או בפרטיותם, או באמון הציבור במשטרה ובתדמיתה, אלא גם פגיעה קונקרטית-ממשית בפעילות המשטרה עצמה.
- נסיבת החומרה השנייה, המתקשרת גם לנסיבה הראשונה, היא היבט שיבוש החקירות המובהק העולה מפעילותה של הנאשמת. מעבר לאמור לעיל בכל הנוגע לאירוע התאונה, הנאשמת ערכה בדיקות תכופות, חוזרות ונשנות, של רשימת תיקיו הפליליים של יוסי והעבירה לו מידע עכשווי וטרי - להבדיל ממידע "היסטורי" - אודות תיקיו הפתוחים. יתר על כן, לא זו בלבד שהנאשמת העבירה ליוסי מידע עליו, אלא שהיא העבירה לו מידע גם על שותפיו. חומרה מיוחדת נעוצה בכך שביום 01.07.21 העבירה הנאשמת ליוסי את צילום רשימת תיקיו שכלל את תיקו הטרי מתחנת עוז קדם, בחשד לרכישת או החזקת נשק שלא כדין. זאת, הן נוכח חומרת החשד והן נוכח העובדה שמדובר בתיק שזה עתה נפתח - כלומר בתיק שהחקירה בו נמצאת בראשיתה או לכל היותר בעיצומה.
- הנאשמת תירצה את התנהגותה בעניין התיק האחרון הנ"ל בכך שלא הסתכלה על הרשימה אותה צילמה והעבירה ליוסי. ואולם, מעבר לכך שבמכלול הנסיבות לא ניתן לקבל גרסה זו, ברור כי העברת מידע לעבריין מתוך מאגר מידע משטרתי, בלי לבדוק אפילו מה מועבר, היא חמורה כשלעצמה, שהרי המידע המועבר עשוי להיות רגיש ביותר. בנוסף, הנאשמת בדקה לא רק את יוסי אלא גם את כל שותפיו בחקירת יל"פ קדם וכאמור העבירה לו מידע לגביהם; והכל כאשר מדובר בחקירה תלויה ועומדת בחשדות חמורים לסחר באמל"ח. אין צריך לומר כי בהעברת המידע במצבור נסיבות כאלה יש גם כדי לשבש את חקירות החשודים, שכן לכל הפחות היא מאפשרת להם להיערך מבעוד מועד למעצרם ולחקירותיהם.
- כאן לא למותר להתייחס לקו טיעון נוסף של הנאשמת - על רקע תיאורה את עצמה כטיפוס "צבעוני" שאולי אוהב "ללכת על הקצה" - המבקש לשוות למעשיה נופך של צחוק, שעשוע או משחק היתולי. זאת, בין השאר בהתבדחות הנאשמת עם חברתה לין אודות "הלכת נטע קוניו" (ר' בפסקה 74 דלעיל) או דבריה לחברתה נטלי - תוך דחיית אזהרותיה של זו האחרונה - שלפיהם היא חייבת להרגיש "על הגבול שלפעמים כאילו בא לי להיתפס". קו טיעון זה ניכר במיוחד באירוע רישיון הנשק (מושא האישום הרביעי). כזכור, באירוע זה ביקשה הנאשמת להסביר את התנהלותה בהעברת המידע ליוסי על רקע שיחת חולין, בעקבות צפייה משותפת בסרט כלשהו, כאשר יוסי שאל אותה על דרך רישומם של כלי נשק במשטרה נוכח התעניינותו בהם.
- דא עקא, שמאגרי מידע משטרתיים אינם כלים להרפתקאות, לשעשועים או למשחקי חברה, קל וחומר כאשר מדובר בעניין רגיש כמו רישיונות נשק. למעשה, בעניין אירוע הנשק התנהלות הנאשמת היתה חמורה בהרבה מ"משחק מסוכן" גרידא. כזכור, באירוע זה העבירה הנאשמת ליוסי לא רק את המידע על רישיון הנשק של יחזקאל, אלא גם את המידע הדמוגרפי שלו. כל זאת כאשר יוסי היה חשוד באותה התקופה בעבירות של סחר באמל"ח, בנסיבות אותן תיאר רפ"ק כוגן בעדותו, וכאשר הנאשמת היתה מודעת לחשדות נגד יוסי בקשר לעבירות בנשק משום שהיא העבירה לו, בין השאר, צילום מסך בו נכלל התיק שנפתח בעניינו בחשד לרכישת או החזקת נשק שלא כדין.
- הצטברות מעשיה של הנאשמת, כמו גם נסיבות החומרה שנלוו להם, לא רק שוללים כל אפשרות להנחה שמדובר בטעות בתום לב, או במעידה חד פעמית, אלא שגם יש בהם היבט מהותי. כפי שנפסק בהקשר הספציפי של העבירה של מרמה והפרת אמונים, כאשר מדובר בדפוס התנהגות מתמשך, הצטברות מעשים כשלעצמה עשויה לגבש רף חומרה פלילי ("תיזת הצבירה" - ר' רע"פ 6477/20 שחם נ' מדינת ישראל (15.11.2021)). דברים אלה ישימים לענייננו, שכן ריבוי המקרים ונסיבות החומרה המצטברות מגבשים פגיעה ממשית בערכים המוגנים על ידי העבירה, באופן שהתנהגות הנאשמת חצתה באופן מובהק את הרף הפלילי. חומרת התנהגותה של הנאשמת גם ניכרת מכך שמחד גיסא היא היתה שוטרת ותיקה ומנוסה, שאף שירתה מספר שנים כחוקרת, ומאידך גיסא שיוסי לא היה סתם עבריין אלא בדוקאי מוכרז, המעורב בעבירות אלימות ואמל"ח.
- טענות הסניגוריה לקיום הגנה מן הצדק:
- ההגנה העלתה טענות רבות נגד דרך חקירתה של הנאשמת, נסיבות החקירה וגם דרך פרסום החקירה בתקשורת, שלשיטתה מגבשות לנאשמת הגנה מן הצדק. ייאמר מיד, שחלק מהטענות שהועלו אינן טענות העשויות לגבש הגנה מן הצדק ואף אין להן אחיזה כלשהי בראיות; והכוונה כאן בעיקר לטענות כי החקירה נוהלה ממניעים זרים, כביכול בשליחותו של הגרוש (ערן). לטענות אלה אין כל ראיה. יוטעם, כי בעצם העובדה שעו"ד כרמלי, שייצג בזמנו את הגרוש, שלח מכתב המעלה חשד כזה או אחר נגד הנאשמת (נ/16) אין כדי לבסס את הטענות, מה גם שחוקרי מח"ש לא נתנו משקל למכתב הנ"ל בשל אי דיוקים משמעותיים שנפלו בו. יתר על כן, הרעיון שמח"ש שימשה בפרשה זו, כביכול, כידו הארוכה של הגרוש הוא אבסורדי ממש, שהרי הגרוש עצמו היה חשוד בחקירת מח"ש אחרת - אשר בעקבותיה הוגש נגדו כתב אישום.
- ההגנה הלינה על פגיעה קשה מאוד בפרטיות הנאשמת, בפרט בפריקת הטל"ס שלה בו היו מצויים חומרים שונים הנוגעים לחייה הפרטיים והאינטימיים, לרבות בהאזנה לשיחות שהקליטה אשר נערכו עם הוריה וחבריה; והכל כאשר בצווים השיפוטיים שהתקבלו נאמר שיש להימנע מפגיעה בפרטיות במידה העולה על הנדרש. אכן, פשיטא שבכל חיפוש, קל וחומר בחיפוש ב"טלפון חכם", יש משום פגיעה לא מבוטלת בפרטיות. עם זאת, לא ניתן לומר כי במקרה זה היתה פגיעה בפרטיות שהיא מעבר לנדרש, תוך חריגה מהצווים השיפוטיים שניתנו. למעשה, ההיפך הוא הנכון: חומרי החקירה נחשפו לצוות חקירה מצומצם בלבד, באופן שהפגיעה בפרטיות צומצמה משמעותית.
- זאת ועוד: בטל"ס של הנאשמת נמצאו ראיות משמעותיות שהיה בהן צורך חקירתי לגיטימי, בפרט נוכח גרסתה העמומה של הנאשמת. ראיות אלה כללו גם ראיות לקיום הקשר של הנאשמת עם יוסי וגם ראיות לעניין המידע המשטרתי שהיא העבירה לו, לרבות בצילומים מתוך מחשבי משטרה. בהינתן הגרסאות הבלתי עקביות של הנאשמת בהתייחס למועד בו נודע לה על היותו של יוסי עבריין, פשיטא כי ההאזנה לשיחותיה המוקלטות עם חברותיה ועם אביה נדרשה מבחינה חקירתית. לפיכך לא היה בהאזנות אלה פסול ולא ניתן לומר כי היה בהן משום "מסע דיג", כביכול, או חריגה מהצווים השיפוטיים שניתנו.
- בתוספת לסיכומיו בכתב הפנה הסניגור להלכה שנפסקה בבג"צ 8298/22 הסנגוריה הציבורית נ' היועצת המשפטית לממשלה (31.08.2025) והוסיף והרחיב בהקשר זה במסגרת השלמת הסיכומים בעל פה. ואולם, עניינה של הלכה זו הוא בחיפושים שנערכו ללא צו שיפוטי ועל כן היא אינה ישימה לעניינו, שכן החיפושים בטל"ס של הנאשמת נערכו כולם בהתאם לצווים שיפוטיים שניתנו. לא למותר להוסיף ולהעיר כאן, כי במסגרת החקירה מסרו כאמור חלק מחברותיה של הנאשמת לחוקרי מח"ש התכתבויות של הנאשמת איתן, אך החוקרים לא ערכו חיפוש כלשהו בטלפונים שלהן.
- לבסוף אציין, בהקשר זה, כי לא התרשמתי מכל מציצנות שלא לצורך מצד החוקרים, או מפלישה לחייה הפרטיים והאינטימיים של הנאשמת, והיא וחברותיה לא נשאלו על ידי החוקרים מאומה בעניינים אלה. אמנם דומה שהנאשמת נוטה לשתף מיוזמתה ולחלוק פרטים מיותרים על חייה הפרטיים, כפי שחלק מחברותיה (ואף היא עצמה) ציינו, אך לא היה כל ניסיון של החוקרים לחטט בהיבטים אלה של חייה. יש להדגיש, כי פרטי הקשר שהתפתח בין הנאשמת לבין יוסי לא רק שלא היו נושא בחקירת מח"ש, אלא שהם גם לא נדונו במשפט שהתנהל לפניי וכמובן אינם מופיעים בהכרעת דין זו. בנוסף, בית המשפט אף נעתר לבקשת הסניגור - שהוגשה בהסכמת ב"כ המאשימה - לאסור פרסום כל פרט הנוגע לחייה האינטימיים של הנאשמת (ר' ההחלטה בבקשה מס' 13). יוטעם עם זאת, כי עצם קיום הקשר עם יוסי, שאין לגביו כל מחלוקת והנאשמת אף שיתפה את המידע עליו מיוזמתה, אינו בבחינת פרט אינטימי.
- עוד חזר הסניגור והלין על הפרסומים הרבים בפרשה זו, בפרט עם מעצרה של הנאשמת בשלב החקירה, אשר לווה בפרסום טענות קשות ומועצמות שלפיהן הנאשמת היתה כביכול חברה בכנופיית סוחרי נשק, או אף "קמב"צית" של כנופיה כזו. מקובל עליי טיעון הסניגור, במובן זה שאמנם ראוי הוא שחקירות יתנהלו רחוק ככל האפשר מאור הזרקורים ומפרסומים בתקשורת. הניסיון אף מלמד שפרסומים בתקשורת - בפרט כשמדובר בפרסומים סנסציוניים - אינם מועילים לחקירה ובמקרים רבים דווקא מפריעים לה. עם זאת, ניתן להבין שקיים עניין תקשורתי במקרה בו שוטרת חשודה בהעברת מידע לעבריינים ומכל מקום היחידה החוקרת אינה יכולה להיות אחראית לכל ידיעה שמתפרסמת.
- אשר לפרסום הנטען בעניין החשד לסיוע לעבירות נשק, כזכור הנאשמת אכן נחקרה בחשד כזה. החשד לסיוע בסחר באמל"ח לא התגבש בסופו של דבר לכדי הגשת כתב אישום. עם זאת, הנאשמת ביצעה בזמנו בדיקות על כל החשודים בחקירת יל"פ קדם והעבירה להם מידע, ולפיכך חקירתה בחשד זה לא היתה מופרכת וחסרת בסיס. הנה כי כן, לא הונחה לפניי תשתית ראייתית שיש בה כדי לגבש הגנה מן הצדק לנאשמת.
- סוף דבר - ההכרעה באישומים הספציפיים:
- לאחר הבחינה הכללית של הראיות והסוגיות המשפטיות הטעונות הכרעה, הגיעה אפוא העת לפנות לאישומים הפרטניים בהם הואשמה הנאשמת לפניי ולהכריע בהם. יוטעם, כי ההכרעה היא כמובן לרקע העקרונות הכלליים והמשפטיים שנקבעו לעיל, ללא חזרה עליהם.
- האישום הראשון:
- האישום הראשון מפרט בטבלה 38 מקרים של העברות מידע הנוגע בחלקו הניכר ליוסי, אך גם לשותפיו טל מזרחי, עומרי וייל ונחמן אפטה. עוד מפרטת הטבלה העברות מידע ליקיר מימוני ולאסף בן שמואל. בנוסף לטבלה מתארות עובדות האישום הראשון את פתיחת תיק הפל"א של תחנת עוז קדם, אשר נפתח ביום 29.06.21 במסגרת חקירת יל"פ קדם. כאמור, יומיים לאחר מכן צילמה הנאשמת את רשימת תיקי החקירה של יוסי (כולל תיק חדש זה), והעבירה את הצילום ליוסי, וכן את צילום תיקי החקירה של טל. עובדות אישום זה הוכחו כולן, כדבעי, בראיות הדיגיטליות. מכאן, שנוכח כל המפורט לעיל, אישום הנאשמת בביצוע ריבוי עבירות של מרמה והפרת אמונים באישום זה הוכח כנדרש.
- עוד הואשמה הנאשמת, באישום הראשון, בביצוע עבירה אחת של שיבוש מהלכי משפט לפי הוראות סעיף 244 לחוק העונשין, בהקשר להעברת המידע ליוסי בעניין התיק הנוגע לחקירת יל"פ קדם. הוראות סעיף 244 קובעות, בחלק הרלוונטי לענייננו, כלהלן: "העושה דבר בכוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי או להביא לידי עיוות דין, בין בסיכול הזמנתו של עד, בין בהעלמת ראיות ובין בדרך אחרת, דינו - מאסר שלוש שנים; לענין זה, 'הליך שיפוטי' - לרבות חקירה פלילית...".
- מבחינת היסוד העובדתי של העבירה מדובר אפוא בעבירה התנהגותית, כאשר מסירת מידע מתוך מאגרי מידע משטרתיים - בנסיבות הפרשה דנא, כפי שפורטו בהרחבה לעיל - מגבשת אותו. כפי שצוין כבר לעיל, העברת מידע משטרתי לחשוד, כאשר מדובר בחקירה פלילית מתנהלת, מאפשרת לחשוד (ובענייננו אף מדובר במספר חשודים) לכל הפחות להיערך מבעוד מועד למעצר ולחקירות ולמזער את הנזקים הצפויים מכך; ובהקשר זה אין אלא להפנות לעדויותיהם של חוקרי יל"פ קדם, שהעידו לפניי.
- אשר ליסוד הנפשי, מתוך הגדרת העבירה שצוטטה לעיל עולה כי מדובר בעבירה הדורשת לא רק מחשבה פלילית (דהיינו מודעות) אלא גם מטרה מיוחדת, שהיא "כוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי או להביא לידי עיוות דין". במישור היסוד הנפשי מדובר, אם כן, בעבירה "התנהגותית מטרתית" (ר' י' קדמי, על הדין בפלילים - חוק העונשין (חלק שלישי, תשס"ו-2006), בעמ' 1577). בנסיבות הפרשה דנא כפי שפורטו עד כאן - וכאשר מדובר בשוטרת ותיקה, שגם היתה חוקרת בעברה - העברת המידע מתוך המערכות המשטרתיות מגבשת מטרה כזו. זאת, גם אם מטרתה העיקרית של הנאשמת בפעולותיה היתה מטרה אחרת נוספת, לצורך "משחק מסוכן" - בין מתוך סקרנות, על מנת לבחון האם תיתפס, ובין מתוך רצון להרשים את יוסי, למצוא חן בעיניו או כיוצא בזה (מצב דברים כזה מכונה לעיתים "מטרה כפולה").
- זאת ועוד: ריבוי הבדיקות, תכיפותן, מהותן ומיהות הגורמים אליהם הועבר המידע, מסירים כל ספק בדבר התקיימות המטרה הנדרשת בליבה של הנאשמת. בנסיבות אלה ברור כי לא מדובר בטעות בתום לב מצד הנאשמת, או במעידה רגעית או חד פעמית, אלא בפעילות שיטתית ומתמשכת מצידה, לאורך זמן. כאן יש גם לציין כי כבר לפני שנים רבות נפסק, בהלכה מחייבת, שהלכת הצפיות חלה ספציפית גם בעבירה של שיבוש מהלכי משפט (רע"פ 7153/99 אלגד נ' מדינת ישראל, פ"ד נה (5) 729, 753-752 (2001)). מכאן, שגם אם ניתן היה לקבל את טענת הנאשמת שהיא לא התכוונה לשבש את החקירות בעניינם של יוסי ושותפיו, אחריותה לעבירה היתה מתגבשת מתוך צפיית שיבוש כאמור בהסתברות קרובה לוודאי; וכך או כך ביצוע העבירה על ידי הנאשמת הוכח כנדרש.
- האישום השני (אירוע חקירתו של יוסי בתיק התקיפה):
- האישום השני עניינו במעשי הנאשמת ביום 05.04.21, בשעות הערב המאוחרות. כעולה מהראיות הדיגיטליות, הנאשמת פנתה לחברתה, השוטרת לין טרנו, והתכתבה עמה. כזכור, הנאשמת סיפרה ללין שיוסי נמצא עמה ומוזמן למחרת היום לחקירה במרחב איילון ו"רציתי לברר על מה כי מחרתיים אנחנו בצניחה חופשית". הנאשמת ביקשה לברר את פרטי הקשר של החוקרים התורנים, לרבות סיוון סבג, ולין שלחה לה אותם.
- לאחר מכן התקשרה הנאשמת לסיוון וביקשה ממנה לערוך בדיקה בעניינו של יוסי. עם זאת, סיוון תושאלה בעניין זה כעבור מספר חודשים ונוכח מהות העניין אין תמה בדבר שסיוון התקשתה לזכור את פרטי המקרה. למעשה, כל שסיוון מסרה הוא כי הנאשמת ביקשה ממנה לבדוק אדם כלשהו לפי מספר ת"ז. הראיות הדיגיטליות מוכיחות אמנם כי סיוון בדקה באותו המועד את יוסי ואת הקורבן בתיק התקיפה. ואולם, סיוון עצמה לא יכלה כאמור לזכור את פרטי המקרה, הגם שהבהירה כי היא מבצעת בדיקות אך ורק לפי פניות של שוטרים, הפונים אליה לגבי מידע הנדרש להם לצורך מילוי תפקידם.
- מעשיה האמורים של הנאשמת מגבשים עבירה של מרמה והפרת אמונים, שכן הנאשמת ניצלה את מעמדה כשוטרת בעריכת השיחות במועד הנ"ל עם לין וסיוון, שלא היה בהן כל צורך במסגרת מילוי תפקידה וממילא לא נועדו להגשמת האינטרס הציבורי שעל מילויו היא הופקדה. יתר על כן, הנאשמת לא מסרה לסיוון את עילת פנייתה אליה ובכך פעלה בניגוד עניינים לתפקידה כשוטרת, האמורה להשתמש במידע משטרתי אך ורק לשם קידום אכיפת החוק, וגרמה לסיוון לבצע בדיקות שלא נדרשו לצרכי המשטרה. יוטעם, כי בעצם הפנייה לסיוון בנסיבות האמורות היה גם משום מצג שווא כלפי סיוון, שכן כפי שזו הבהירה, במסגרת תפקידה היא פועלת על פי פניות שוטרים לקבלת מידע הנדרש להם לצורך מילוי תפקידם.
- עם זאת, בעובדות האישום השני גם נטען כי הנאשמת מסרה את המידע שקיבלה ליוסי, לרבות בדבר החשד המיוחס לו וטיבו, והכל עובר לחקירתו למחרת היום, ובגין כך הואשמה גם בביצוע עבירה של שיבוש מהלכי משפט. דא עקא, שלא הובאו לפניי ראיות ישירות לטענות נוספות אלה. הנאשמת, מצידה, טענה כי יוסי ידע היטב על מה הוא הולך להיחקר והיא לא היתה צריכה למסור לו מאומה. טענה זו נראית מוקשית על פניה, שהרי אם כך היה הדבר לא היתה כל סיבה שהנאשמת תערוך את כל הבירורים, המיותרים לפי שיטתה, והכל בשעת ערב מאוחרת.
- יתר על כן, מכלול נסיבות העניין, ובפרט נוכחותו של יוסי בביתה של הנאשמת באותה העת והדברים שכתבה ללין כאמור לעיל, מצביעים נסיבתית על כך שהנאשמת אמנם מסרה את המידע שקיבלה מסיוון ליוסי. כך אכן היה מקום לקבוע לו דובר בהכרעה בהתאם למבחן הראייתי של מאזן ההסתברויות, הנוהג במשפט האזרחי. ואולם, ענייננו כאן הוא במשפט פלילי ומידת ההוכחה הנדרשת מהתביעה היא מידה שמעבר לספק סביר. בהתחשב במידה הוכחה נדרשת זו, נראה כי המאשימה לא הוכיחה את העברת המידע שקיבלה הנאשמת באישום זה ליוסי; וממילא לא הוכיחה את ביצוע העבירה של שיבוש מהלכי משפט באישום זה. דינה של הנאשמת הוא, אפוא, לזיכוי מעבירה זו.
- האישום השלישי (אירוע התאונה):
- האישום השלישי עניינו במעשי הנאשמת על רקע תאונת הדרכים בה היו מעורבים יוסי וטל מזרחי. באירוע זה ניצלה הנאשמת את מעמדה כשוטרת, ואת הגישה שהיתה לה למאגרי המידע של המשטרה, להעברת מידע ליוסי אודות החקירה שנפתחה עקב התאונה. הנאשמת לא הסתפקה בהעברת עצם פרטי תיק החקירה אלא העבירה גם חומרי חקירה מהתיק, כמפורט בעובדות האישום השלישי. במילים אחרות, הנאשמת ניצלה לרעה את ההרשאה שהיתה לה במערכת פל"א תעבורה, שאפשרה לה כניסה לתיק החקירה עצמו, צילמה חומרי חקירה והעבירה אותם ליוסי, והכל תוך כדי ניהול החקירה.
- עובדות אישום זה הוכחו באופן חד משמעי בראיות הדיגיטליות, כפי שראינו בסקירה דלעיל, וכל שהיה לנאשמת לומר בהקשר זה הוא שבמקרה זה טיפלה ביוסי "באופן יותר אישי מה שנקרא" (ר' בפסקה 107 דלעיל). דומה שכמעט אין צריך לומר כי בהעברת חומרי חקירה לחשוד, תוך כדי חקירה מתנהלת, יש משום שיבוש חקירה מובהק. ברור אפוא כי במקרה זה הוכח לא רק ביצוע העבירה של מרמה והפרת אמונים אלא גם ביצוע העבירה של שיבוש מהלכי משפט.
- האישום הרביעי (אירוע רישיון הנשק):
- האישום הרביעי עניינו במידע שהעבירה הנאשמת ליוסי - אותו היא הוציאה ממאגרי המידע המשטרתיים - הכולל את רשימת רישיונות הנשק של יחזקאל וכן את אמצעי הקשר והמידע הדמוגרפי אודותיו. הנאשמת צילמה את המידע, מתוך מחשבי המשטרה, באמצעות הטלפון הנייד שלה והעבירה את הצילומים ליוסי במסרון. עובדות אירוע זה כלל אינן במחלוקת, מה גם שהן מתועדות היטב בראיות הדיגיטליות, כאשר כזכור כל שהנאשמת טענה הוא שהעבירה את המידע ליוסי על רקע שיחת חולין בעקבות צפייה משותפת בסרט כלשהו ושאלות של יוסי בעניין דרך רישומם של כלי נשק במשטרה נוכח התעניינותו בכלי נשק.
- כבר עמדנו על כך שמאגרי מידע משטרתיים אינם כלי למשחקי חברה או שעשוע, קל וחומר כאשר מדובר בעניין רגיש כמו רישיונות נשק. ברור אפוא כי הנאשמת ביצעה בהתנהלותה הנ"ל עבירה של מרמה והפרת אמונים. זאת אף מבלי להתייחס לתמיהה המתעוררת בשל כך שמדובר בהעברת מידע אודות בעלים של נשק דווקא ליוסי - שהיה באותה עת חשוד בעבירות של סחר באמל"ח וכאשר הנאשמת אף העבירה לו צילום מסך שבו נכלל, בין השאר, התיק שנפתח בעניינו בחשד לרכישת או החזקת נשק שלא כדין.
- באישום הרביעי הואשמה הנאשמת, בנוסף, בעבירה של סודיות, לפי הוראות סעיף 16 לחוק הגנת הפרטיות. עבירה זו קובעת, בחלקה הרלוונטי לענייננו, כלהלן: "לא יגלה אדם מידע אישי שהגיע אליו בתוקף תפקידו כעובד, כמנהל או כמחזיק של מאגר מידע, אלא לצורך ביצוע עבודתו...". פשיטא, כי העברת מידע מתוך מאגרי מידע משטרתיים לצרכי משחק או שעשוע, אינה העברתו לצורך מילוי התפקיד ועל פני הדברים יש בו כדי לגבש את יסודות העבירה. כאן גם חשוב להדגיש כי לא מדובר בהעברת מידע אודות עצם קיום רישיון נשק גרידא, שכן הנאשמת העבירה ליוסי גם את אמצעי הקשר והמידע הדמוגרפי של יחזקאל, דהיינו: הנאשמת העבירה מידע אישי המאפשר ליצור קשר עם יחזקאל או להתחקות אחריו, כאשר מכאן הפגיעה בפרטיות.
- האישום החמישי (אירוע הדו"ח):
- לבסוף, האישום החמישי עניינו באירוע הדו"ח, שמבחינת סדר הזמנים הוא האירוע הראשון מבין אירועי כתב האישום. לאירוע זה ישנן ראיות למכביר, לא רק בסרטון מצלמת הגוף של רס"ר קדוש ובמסרון ששלחה לו הנאשמת, אלא גם בעדויותיהם של השוטרים והמתנדבים שהעידו לפניי והראיות שהוגשו אגב עדויותיהם. אין אפוא כל ספק כי הנאשמת ניסתה להתערב בעבודת המתנדבים והשוטרים, והכל כאמור בעדויותיהם של רס"ר קדוש והעדים הרלוונטיים הנוספים, ולהביא לביטול רישום הדו"ח ליוסי.
- הנאשמת פעלה, גם באירוע זה, שלא במסגרת תפקידה כשוטרת. הנאשמת ביקשה לעזור ליוסי ולמנוע את רישום הדו"ח נגדו. בכך, לא זו בלבד שהנאשמת נמנעה מלפעול באופן המגשים את האינטרס הציבורי, שעל מילויו היא הופקדה כשוטרת, אלא שהיא פעלה תוך ניצול לרעה של מעמדה כשוטרת - מעמד שאפשר לה נגישות למתנדבים ולשוטרים באירוע. ברור אפוא כי במעשיה, מושא אירוע הדו"ח, הפרה הנאשמת את חובת האמונים שהיא חבה לציבור ואף פעלה בניגוד עניינים לתפקידה כשוטרת. העבירה של מרמה והפרת אמונים, בה הואשמה הנאשמת באישום זה, הוכחה אם כן כדבעי וכנדרש.
- סוף דבר:
- אשר על כן ולאור כל המקובץ אני קובע כי עובדות כתב האישום הוכחו לפניי במידה הנדרשת במשפט פלילי ודינה של הנאשמת הוא להרשעה בעבירות שבהן היא הואשמה.
זאת, למעט לעניין העבירה של שיבוש מהלכי משפט באישום השני, שלגביה מתעורר ספק סביר במישור העובדתי. מספק זה זכאית הנאשמת ליהנות ועל כן דינה של הנאשמת הוא לזיכוי מעבירה זו באישום השני.