שנית, בניסיונה לתרץ את התנהלותה בהקשר לאירוע חקירתו של יוסי בתיק התקיפה (מושא האישום השני) טענה הנאשמת כי לא מסרה ליוסי את דבר החשדות נגדו, משום שהוא כבר היה מודע להם. כלומר, כבר במועד מוקדם זה - בתחילת חודש אפריל, כאשר תיק התקיפה נפתח עוד בחודש מרץ - הנאשמת היתה מודעת היטב לכך שיוסי היה מעורב בתיק אלימות, כחשוד.
שלישית, רק יום אחד לאחר שהכירה את יוסי התכתבה הנאשמת עם נטלי ומסרה לה - מיוזמתה החופשית - כי יוסי "הוא עבריין". בחקירתה הנגדית לפניי ביקשה הנאשמת להסביר את התבטאותה זו כסוג של סלנג, של דיבור בקודים או תוך שימוש במטאפורות. ואולם, כבר באותה ההתכתבות ציינה הנאשמת שיוסי "ישב בכלא וכאלה" - וברור שלא מדובר בדימויים או בפנטזיות אלא בעובדות קונקרטיות, אותן מציינת הנאשמת בשיחה חופשית עם חברה.
- בנוסף לכל האמור יש להדגיש כי הנאשמת היתה מודעת גם לפעילות עבריינית עכשווית (לאותה התקופה) של יוסי, אשר בין השאר נעצר בחודש אפריל במרחב איילון, דהיינו בסמוך לאחר תחילת הקשר בין השניים, ואף ידעה כי הוא בדוקאי מוכרז. המסקנה הברורה והמתחייבת היא אפוא שהנאשמת היתה מודעת היטב להיותו של יוסי עבריין כבר במועד היכרותה עמו, שהיא שוחחה עמו על פעילותו העבריינית במהלך הקשר ביניהם ואף היתה מודעת לפעילות עבריינית משמעותית שלו. בהקשר זה לא למותר להוסיף ולהזכיר כי בעדותה לפניי תיארה הנאשמת את עצמה כמי שאוהבת "ללכת על הקצה", וביודעין היא קיימה קשר גם עם עבריין נוסף, יקיר מימוני, שכזכור לפי דבריה פנה אליה לאחר שנעצר וביקש לדעת על מה; והיא ערכה בדיקה עבורו.
- מסירת מידע ממאגרי מידע משטרתיים כעבירה של מרמה והפרת אמונים:
- הגדרת העבירה של מרמה והפרת אמונים, לפי הוראות סעיף 284 לחוק העונשין, קובעת כי "עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו - מאסר שלוש שנים"; כאשר שוטרי משטרת ישראל נכללים כמובן בקרב עובדי הציבור. על הקשיים שמעוררת הגדרה זו של העבירה - בשל היותה הגדרה רחבה בעלת "רקמה פתוחה", שהיסוד העובדתי בה אינו מוגדר דיו - עמדה הפסיקה לא אחת (ר' למשל בהרחבה בדנ"פ 1397/03 מדינת ישראל נ' שבס, פ"ד נט (4) 385 (2004)).
- עם זאת, העיקר בעבירה של מרמה והפרת אמונים - לעניין הרכיב של "הפרת אמונים" - הוא הפרת חובת האמונים אותה חב עובד הציבור, מעצם תפקידו זה, לציבור (ר' דנ"פ שבס הנ"ל, במיוחד בחוות דעתו של השופט חשין). המשותף למגוון הרחב של התנהגויות הפסולות, הנכללות בעבירה של מרמה והפרת אמונים, הוא אפוא בכך שבכולן פועל עובד הציבור "באופן שאינו מגשים את האינטרס שעל מילויו הופקד" (ע"פ 6629/23 מדינת ישראל נ' סולומון (19.08.2025)). עוד נפסק, כי הימצאות או פעולה במצב של "ניגוד עניינים" היא פעולה מובהקת של הפרת אמונים, כאשר "המאפיין המרכזי של הימצאות בניגוד עניינים הוא מתח בין האינטרס שעליו מופקד עובד הציבור לבין אינטרס אחר, חיצוני לעבודתו" (ר' ע"פ 3817/18 מדינת ישראל נ' חסן (03.12.2019)).
- עובד הציבור המוסר לאדם בלתי מוסמך ידיעה שהגיעה אליו מתוקף תפקידו, ללא היתר כדין, מפר אם כן את חובת הנאמנות אותה הוא חב לציבור (ור' גם בהגדרת העבירה של "גילוי בהפרת חובה", לפי הוראות סעיף 117(א) לחוק העונשין). דברים אלה הם בבחינת קל וחומר כאשר מדובר בשוטר המשרת במשטרת ישראל, משום שהמשטרה אמונה על ביטחון הפנים במדינה ועל קיום הסדר הציבורי. יש להדגיש, כי מתוקף תפקידה של המשטרה "במניעת עבירות ובגילוין" (כאמור בהוראות סעיף 3 לפקודת המשטרה [נוסח חדש], תשל"א-1971), גילוי מידע הנוגע לחקירות משטרה מתנהלות אין בו רק פגיעה אפשרית בפרטיות המעורבים או באינטרסים אחרים, אלא יש בו גם, בנוסף, כדי לשבש את החקירות ולפגוע ביכולת המשטרה לבצע כראוי את תפקידה המרכזי הנ"ל. מכאן, ששוטר המוסר ביודעין מידע משטרתי לאדם בלתי מוסמך אף פועל בניגוד עניינים לתפקידו כשוטר, האמור לסייע למשטרה לבצע את משימותיה ובוודאי שלא לנצל לרעה את נגישותו למידע משטרתי. זאת, בין אם השוטר מוסר את המידע מתוך אינטרס כספי, בין אם הוא מוסר אותו מתוך אינטרס לעזור לקרוב או לחבר, ובין אם הוא מוסר אותו מתוך רצון להרשים גרידא.
- במהלך ניהול המשפט, כמו גם ברישא לסיכומי ההגנה, חזר הסניגור וטען כי המאשימה לא הצביעה על כל סעיף עבירה בחוק - או אפילו בנוהל פנימי - אשר אסר על הנאשמת להעביר את המידע שמסרה, שלגרסתה הועבר במסגרת ביצוע תפקידה במתן שירות לציבור. דא עקא, שבטענה מעניינת זו יש משום היפוך היוצרות: אין עסקינן כאן בשאלה כללית מתחום חופש הביטוי, שאז הטענה היתה בהחלט במקומה, אלא בשאלה קונקרטית-ספציפית של גילוי מידע אשר הגיע לידי הנאשמת אך ורק מתוקף תפקידה כשוטרת במשטרת ישראל.
- הנאשמת מואשמת בכתב האישום בגילוי המידע האמור "שלא כדין" - ביטוי שבהקשרים נורמטיביים משמעותו, בדרך כלל, היא ללא הצדק כדין (השוו ש"ז פלר, יסודות בדיני עונשין (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי באוניברסיטה העברית, תשמ"ד-1984), כרך א', בעמ' 403 ואילך); ובוודאי כך הוא הדבר בענייננו. כלומר, השאלה המשפטית שלפניי אינה השאלה האם נאסר על הנאשמת לגלות מידע מתוך מאגרי מידע משטרתיים למאן דהוא - קל וחומר לעבריינים - אלא האם היה לנאשמת היתר כדין לעשות כן. כאן גם יש להוסיף ולהעיר כי מדובר במידע שהגיע לידי הנאשמת מתוקף עבודתה במשטרה, המהווה כידוע חלק מהרשות המבצעת, ושעל כן סמכויותיה מוגבלות ותחומות אך ורק לאלה שהוענקו לה בדין. והנה, לא זו בלבד שהנאשמת לא הצביעה לפניי על כל היתר למסירת המידע המשטרתי הרב אותו העבירה ליוסי, אלא שמפקדה רפ"ק אשכנזי, אשר העיד בבית המשפט מטעמה, שלל חד משמעית קיומו של היתר כזה. בעדותו לפניי הטעים רפ"ק אשכנזי, בין השאר: "לא מעבירים חומרים, אין. מתוך מחשב לא מצלמים. אין דברים כאלה" (ר' בפסקה 145 דלעיל וגם במזכר ת/44 לגבי שיחתו עם החוקר בביצקי).
- במסגרת השלמת הסיכומים בעל פה, ולשאלת בית המשפט לגבי סוגייה ספציפית זו, טען הסניגור כי ראיה לכך שמעשיה של הנאשמת אינם עולים כדי עבירה היא העובדה שאם יוסי היה פונה לעמית של הנאשמת - שלא היה מצוי בקשר עמו - לא היה בהעברת המידע כל פסול (בפרוטוקול, עמ' 336 שורה 23 ואילך). ואולם, לא ניתן לקבל טענה זו. הקשר של הנאשמת עם יוסי היה הסיבה, דהיינו המניע, למעשיה, אך אין בו כדי להעלות או להוריד לעניין עצם פליליות המעשים. גם אם שוטר אחר, ללא קשר מיוחד כלשהו לעבריין יוסי, היה עורך לגביו בדיקות מרובות לאורך זמן, מוציא מידע בעניינו מתוך מאגרי המשטרה ומוסר לו אותו, לרבות במסרונים הכוללים צילומי מסך של מחשב משטרתי עם נתונים אודות תיקי חקירה תלויים ועומדים, היה מדובר במעשה של מרמה והפרת אמונים.
- בדברים האמורים אין כל חידוש משפטי. כך, למשל, לפני למעלה מעשרים שנה הורשע קצין משטרה בעבירות של מרמה והפרת אמונים ופגיעה בפרטיות, בין השאר בגין כך שעשה שימוש ללא היתר במידע מתוך מאגר מידע משטרתי. בגזר הדין ציין בית המשפט, בהקשר זה ובהתייחס לטענת הגנה דומה בדבר מתן "שירות לציבור", כלהלן:
איני יכולה בשום פנים ואופן לאמץ את טיעוני הנאשם... אין לי ספק, שלא ניתן לכנותו בהשאלה ובמעשה של גזירה שווה כ"שירות לציבור", שאינה אלא הגדרה צינית המתעלמת מצדו האחר של המטבע, זה הנעוץ בעצם חשיפת עברו הפלילי של אדם אחד בפני אחר, על ידי איש חוק ללא כל הצדקה ובהעדר כל בסיס חוקי לעשות כן, תוך פגיעה חמורה בפרטיותו...