"זיקת השוטר או סוהר למסגרת השיפוטית המיוחדת של בית הדין לעבודה בעניינים שהוא עשוי לראותם כנעוצים ביחסי העבודה שבינו לבין מפקדיו - עלולה לערער יסודות חשובים במבנה הארגוני העדין והמיוחד של השירות.
אין כוונה להשתחרר מתחולת חוק בית הדין לעבודה אלא לענין תובענות מסויימות הקשורות באופיו המיוחד של השירות. סמכויות אחרות של בית הדין לעבודה, כגון סמכויותיו לענין הלנת שכר וחופשה שנתית ... וכן בתובענות לפי חוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958, ועוד - לא יגרע מהן"
( ההדגשות הוספו).
- בפסיקה נקבע כי די בכך שתובענה מעלה כשאלה שנויה במחלוקת את אחד הנושאים המנויים בסעיף 93א לפקודה, גם אם נכרכים באותו הליך סעדים כספיים, כדי שתצא מתחום סמכות ביה"ד לעבודה. בעע"מ 2569/19 משה פוזאילוב נ' מדינת ישראל -משטרת ישראל [פורסם בנבו] (מיום 3.12.19) נקבע:
"...בהקשר זה נקבע אך באחרונה כי השגות של שוטר על החלטה שלא להעניק לו דרגה, גם אם נכרכים באותו הליך סעדים כספיים, באות בגדרו של סעיף 93א' לפקודת המשטרה ולפיכך הסמכות העניינית לדון בהליך כולו היא של בית משפט לעניינים מנהליים... נסיבות הערעור שבפנינו שונות במידת מה, משום שהמערער לא דורש להעלותו בדרגה. הדרגה הרי כבר הוענקה לו לבסוף בשנת 2016. עם זאת וכפי שנפסק בעניין אברהם, די בכך שתובענה תעלה כשאלה שנויה במחלוקת את אחד הנושאים המנויים בסעיף 93א לפקודת המשטרה, כדי שהתובענה כולה תצא מתחום הסמכות של בית הדין לעבודה ... זאת, בשונה ממקרים של תביעות שכר "נקיות" שאינן נוגעות כלל למחלוקת ביחס למינויים או להענקת דרגה, בהן נקבע כי הערכאה המוסמכת היא בית הדין לעבודה" (ההדגשה הוספה).
- בענין זליג הובהר כי גם בתביעות שבסיסן סעד כספי, הנוגעות לסוגיות המנויות בסעיף 93א(א) לפקודת המשטרה, לא ידונו על דרך הגררא בבתי הדין לעבודה:
"כאשר נדרשת אגב אורחא הכרעה בעניין המנוי בסעיף 93א' לפקודת המשטרה, אף אם כרוך בה סעד כספי - אין מקום שבית הדין לעבודה יידרש לכך...".
- ולנסיבות שבפנינו -
בכתב התביעה טוען התובע כי ההחלטה על פיטוריו נעשתה שלא כדין, "ללא סיבה ולמעשה לפני שהורשע", כאשר היא נגועה באפלייתו לעומת עובדים אחרים ובניגוד למנהל תקין. התובע עותר להשבתו חזרה לשורות המשטרה ולחילופין לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו בשל פיטוריו שלא כדין, לטענתו. בתגובתו, טוען התובע כי בחלוף חמש שנים מאז פיטוריו, סעד ההשבה לעבודה אינו הסעד העיקרי, כי אם הסעד הכספי (ס' 17 - 20, ס' 30 לתגובת התובע).
- ואולם, שאלת השבת התובע לעבודה, כמו גם שאלת זכאות התובע לסעד כספי בגין פיטוריו שלא כדין, לטענתו, כמו גם שלילת פיצויים/קצבאות וכן שאלת הנזק הכספי שנגרם לו, נובעות כולן משאלת תקינות ההחלטה בעניין "פיטוריו מן החיל...או שחרורו מן השירות...", כלשון סעיף 93א' לפקודת המשטרה. הכרעה בה מחייבת התייחסות לסוגיות האמורות בסעיף 93א' במישרין או בעקיפין, שאינן מצויות בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה, כאמור לעיל.
- מטעם זה, אף תיקון כתב התביעה, והותרת הסעד הכספי בלבד על כנו, תוך כימות סכום התביעה ובאופן מפורט, כבקשתו החילופית של התובע, לא יועיל. שכן, אין עסקינן בתביעה כספית גרידא, דוגמת הפרשי שכר וכיו"ב, כי אם בתביעה שתחייב בחינת הפעלת סמכויות המשטרה בעניין ההחלטה לפטרו, כמוסבר לעיל, ואינה מצויה בסמכות בית הדין בהתאם לסעיף 93א לפקודה.
סוף דבר
- לנוכח האמור, הבקשה לסילוק התביעה מתקבלת, והתביעה נמחקת. אין באמור כדי למנוע מהתובע לפנות בתביעה מתאימה לבית המשפט המוסמך.
- חרף התוצאה שאליה הגענו, בנסיבות העניין, ואך לפנים משורת הדין - החלטנו שלא לחייב את התובע בהוצאות.
- על פסק דין זה ניתן להגיש ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 ימים מיום שיומצא לצד המבקש לערער.
ניתן היום, ט"ז אלול תשפ"ה, (09 ספטמבר 2025), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.