| בית הדין האזורי לעבודה ירושלים | |
| סכסוך עבודה 23424-05-25
09 ספטמבר 2025 |
|
| לפני: | כב' השופטת סימה וייס – דרעי
נציגת ציבור (עובדים) גב' דורית רוטמן נציגת ציבור (מעסיקים) גב' לאה בר אילן |
| התובע | קסיהון זריהון
ע"י ב"כ: עו"ד אייל מגן |
| – | |
| הנתבעת | המשרד לביטחון פנים – משטרת ישראל
באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים – עו"ד איתי סדן |
פסק דין
פסק דין
בפנינו בקשת מדינת ישראל - המשרד לביטחון פנים, משטרת ישראל (להלן "הנתבעת" או "המשטרה") לסילוק התביעה על הסף, בהיעדר סמכות עניינית, לנוכח הוראות סעיף 93א(א) לפקודת המשטרה [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן - "הפקודה").
רקע
- ביום 18.4.2002 החל התובע לשרת כלוחם במג"ב עוטף ירושלים. ביום 9.4.2020 נצפה ונתפס התובע כשהוא נוהג תחת השפעת אלכוהול, ולאחר מכן סירב לבצע בדיקת ינשוף.
- בשל כך, זומן התובע לשימוע שעניינו פיטוריו/אי הארכת שירותו, כאשר עמדו לחובתו לפחות עבירה אחת דומה קודמת, משנת 2012, כמו גם עבר משמעתי, הערכות תקופתיות נמוכות והמלצת מפקדיו שלא להאריך את שירותו, וזאת כאמור בהחלטת ראש אגף משאבי אנוש במשטרה מיום 23.8.20, אשר צורפה כנספח 2 לכתב התביעה (להלן "ההחלטה").
- כאמור בהחלטה, ביום 23.6.20 התובע התייצב לשימוע יחד עם ב"כ הקודם. במהלך השימוע טען התובע כי מדובר בעבירת תנועה שנעברה שלא במסגרת תפקידו, כי פיטוריו אינם מידתיים, כי הרשעתו בשנת 2012 אינה רלבנטית, נוכח חלוף הזמן, כמו גם ריצוי העונש וכי תפקודו חיובי.
- בהחלטה נרשם :
"שקלתי לזכותך את העובדה כי טרם הוגש כתב אישום בתיק שבסימוכין והבאתי בחשבון את טענותיך בראיון השימוע. מאידך, שקלתי לחובתך את חומרת העבירה המיוחסת לך, שרק בדרך נס לא נגרמה פגיעה בנפש כתוצאה ממנה ואת הרשעתך בעבר בנסיבות דומות; את טיב שירותך הלקוי לאורך שנים כשהערכתך התקופתית משנת 2019 ניתנה על תפקיד שביצעת במשך מספר חודשים בודד, ואינה מאפיינת את תפקודך מזה שנים; את ריבוי עבירות המשמעת בהן הורשעת, וזאת על אף הזדמנויות רבות שקיבלת ממפקדיך לשפר התנהלותך ותפקודך; ואת המלצתם בפני שלא להאריך שירותיך בחיל.
לאחר שקיבלתי את המלצות הגורמים הצריכים לעניין ולאור העובדה כי בימים אלה מסתיימת תקופת ההתקשרות עמך, החלטתי כי אין מקום להאריך שירותך בחיל, לפי סמכותי הקבועה בסעיף 17 לפקודת המשטרה ...
שירותיך יסתיים בחלוף 90 ימים ממועד קבלת מכתבי זה לידך, עם תום ימי ההודעה המוקדמת".
- ביום 21.9.20 הגיש התובע בקשה לעיון חוזר בהחלטה, בשל מצבו האישי והמשפחתי, אך עררו נדחה. ביום 30.11.20 סיים התובע שירותו.
- ביום 12.4.21 הוגש נגד התובע כתב אישום בבית המשפט לתעבורה בפתח תקווה, בגין נהיגה תחת השפעת אלכוהול, במסגרתו הורשע התובע.
- כחמש שנים לאחר מכן, ביום 11.5.25 הגיש התובע תביעתו זו. לטענת התובע, ההחלטה על סיום העסקתו התקבלה שלא כדין, תוך אפלייתו ובניגוד למנהל תקין. לפיכך, עתר התובע להשבתו לשירות ולחילופין לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו בשל פיטוריו שלא כדין, לטענתו, ובכלל זה "פידיון כספי פנסיה, אי תשלום פיצויים ושלילת קצבאות". כן טען התובע לאי הענקת רישיון נשק.
- לאחר קבלת הארכה, הגישה הנתבעת ביום 9.7.25 בקשתה לסילוק על הסף ; ביום 17.8.25 הגיש התובע תגובתו לה (להלן בהתאמה "הבקשה", "התגובה").
עיקר טענות הצדדים
- הנתבעת טוענת כי על אף שהתביעה הינה למתן צו להחזרה לעבודה וכן תביעה כספית בגין פיטורים שלא כדין, שלא כומתה, הרי שטענות התובע מתבססות על החלטות מקצועיות וענייניות של הנתבעת בכל הנוגע לפיטורי התובע. בחינת טענות התובע יחייבו "בחינה מנהלית של תקינות הפעלת הסמכות הארגונית וניהול כח האדם בנתבעת", הבאה בגדר סעיף 93א' לפקודת המשטרה. לפיכך, לשיטת הנתבעת, תביעת התובע אינה בסמכותו של בית הדין לעבודה, כי אם בתחום סמכותו הבלעדית של בית המשפט לעניינים מנהליים, וזאת מבלי לפגוע בטענותיה לעניין שיהוי, התיישנות וכיו"ב. בנוסף, טוענת הנתבעת כי התובע לא כימת את הסעדים הכספיים הנתבעים על ידו, ואף מטעם זה יש להורות על מחיקת התביעה.
- בתגובתו טוען התובע כי עילות תביעתו נובעות מיחסי העבודה בין הצדדים, עליהם אין כל מחלוקת. התובע טוען כי סעד ההשבה לעבודה אינו הסעד העיקרי, במיוחד שחלפו חמש שנים מאז פיטוריו. התובע טוען כי עיקר תביעתו הינה לקבלת פיצוי כספי בגין פיטוריו, שנעשו תוך אפלייתו, בניגוד לנוהל ולמנהל תקין, תוך שלילת פיצויים/קצבאות ואגב גרימת נזקים כספיים, כגון אי חידוש רישיון נשיאת נשק ואשר מצויים בסמכותו העניינית של בית הדין. לחילופין, טען התובע כי יש לאפשר תיקון כתב התביעה, באשר סעד ההשבה לעבודה אינו רלבנטי בחלוף חמש שנים.
דיון והכרעה
- לאחר בחינת טענות הצדדים בבקשה ועיון בכלל החומר המצוי בתיק בית-הדין, באנו לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, וכי יש לסלק את התביעה על הסף בהעדר סמכות. ונפרט.
- תקנות 44 - 45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשתאונת דרכים ללא נפגעי גוף - 1991 דנות בסילוק תביעות על הסף. על פי ההלכה הפסוקה, סעד של סילוק על הסף הוא סעד קיצוני אשר יינתן במשורה ובמקרים חריגים, וכי ככלל, בית הדין יעדיף בירור התובענה לגופה על פני סילוקה על הסף וזאת על מנת שלא לשלול מבעל דין לממש את זכותו המשפטית (בקשת רשות ערעור 1317/01 הוצאת תעבורה וסקרים בערעור מיסים ואח' נ' יעקב אגם, [נבו], לא פורסם והאסמכתאות שם), שכן-
"מקום שקיימת אפשרות, אפילו היא קלושה, שהתובע יזכה בסעד שתבע, אין נועלים את שערי בית המשפט לפניו..." (ר' בית דין גבוה לצדק 254/73 צרי חברה פרמצבטית וכימית בערעור מיסים ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פד"י כח(1) 372).