אין רגלם של בני זוג ידועים בציבור דורכת אפוא באופן כללי אל תוך חוק יחסי ממון וכל הסכם רכושי ביניהם אינו נכנס לגדרו של "הסכם ממון" לפי החוק באופן פרטני. אין מלכות אחת נוגעת ברעותה. וכדברי בית המשפט המחוזי בפסק דינו מושא הליך זה, כי אין בכוחו של הסכם בין בני זוג ידועים בציבור "להתגבר על הוראות חוק יחסי ממון אלא אם כן יאושר מכוחו של חוק יחסי ממון אחר נישואי הצדדים או בסמוך עובר לנישואיהם" (פסקה 8). כפועל יוצא מכך, כל אימת שבני הזוג ידועים בציבור ולא נכנסו לברית הנישואין או למצער טרם נכנסו לגדר מי שניצבים "לפני הנישואים", דלתו של בית המשפט פתוחה לפניהם אך ורק בדרך המותווית בסעיף 3(ג) לחוק בתי המשפט למשפחה ולא לפי חוק יחסי ממון. דלת זו לפי חוק יחסי ממון נעולה לפניהם. לא לקרוב ולא לרחוק.
- אמנם כפי שמציינת חברתי, סעיפים 2(ג)-(ג1) לחוק אינם מגדרים את פרק הזמן לפני הנישואין שבני הזוג יכולים לפנות לרושם הנישואין שיכול לאשר את הסכם הממון או לפני נוטריון שיכול לאמת את ההסכם. אך פשיטא שבית המשפט לא יכול לאשר הסכם ממון ללא כל מגבלה שמקורה בדרישה לצפי ממשי לנישואין בפועל. זאת שעה שעליו לוודא בעת אישור ההסכם כי פני בני הזוג לקראת נישואין והם מעוניינים לצאת ממעמד ידועים בציבור ולהיכנס לגדרם של בני זוג נשואים.
- לאותו בית משפט אכן נתונה הסמכות לאשר את ההסכם שנכרת בין בני הזוג, בין שאלו נשואים או בין שאלו ידועים בציבור. ברם, אינני שותף לעמדת חברתי שבית המשפט יכול להפעיל את סמכותו בעת ובעונה אחת ולפעול "בשני כובעים". אמנם אותו בית משפט מוסמך לדון בשני ההסכמים כאמור, ואף ייתכן כי אותו שופט ידון באותו עניין, אך "החלפת הכובעים" והשימוש בסמכות (הכובע) השונה אינם פשוטים ועל בית המשפט להדיר את רגליו מלעשות כן (וראו והשוו בעניינים שונים: ערעור אזרחי 3069/17 משרד החינוך נ' עמותת גני חב"ד צפת (בפירוק), פסקה 34 [נבו] (29.10.2017); ערעור עתירה/תובענה מנהלית 7151/04 הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל נ' דץ, פ"ד נט(6) 433, 444 (2005)). דברים אלו מקבלים משנה תוקף במקרה דנן, משום שבית המשפט ב"כובעו" כמאשר הסכם רכושי בין בני זוג ידועים בציבור מכוח חוק בית המשפט למשפחה, אינו יכול לאשר "הסכם ממון" שטרם נולד על פי חוק יחסי ממון שעה שבני הזוג טרם החליטו להינשא ואף טרם נכנסו לגדרם של מי שניצבים "לפני הנישואין".
- אך מעבר לכל האמור. משטר יחסי הממון החל על בני זוג נשואים שונה בתכלית ממשטר יחסי הממון החל על בני זוג ידועים בציבור. בעוד שכאמור משטר יחסי הממון החל על בני זוג נשואים הוא "איזון המשאבים" לפי סעיף 5 לחוק - היינו עם פקיעת הנישואין, לכל אחד מבני הזוג עומדת הזכות לאיזון משאבים שמשמעה שכל אחד מהם זכאי למחצית שווים של כלל נכסיהם תוך קיזוז החובות והזכויות של שני בני הזוג (זאת, למעט אותם נכסים שהוחרגו מהחלוקה מכוח הסכמת הצדדים או מכוח החוק) (ראו לדוגמה: ערעור אזרחי 6839/19 חדד נ' פיקהולץ, פסקה 15 [נבו] (20.1.2021)); המשטר החל על בני זוג ידועים בציבור הוא "חזקת השיתוף" - היינו שיתוף מלא בנכסי בני הזוג לפי הסכם משתמע ביניהם הן בזכויות והן בחובות (וראו: עניין ש. שלמה, פסקה 26; בערעור מיסים 2478/14 פלונית נ' פלונית [נבו] (20.8.2015); ערעור אזרחי 3352/07 בנק הפועלים בערעור מיסים נ' הורש, פסקה 28 לחוות דעתו של השופט ס' ג'ובראן [נבו] (7.12.2009); ערעור אזרחי 4385/91 סלם נ' כרמי, פ"ד נא(1) 337, 346 (1997); ערעור אזרחי 52/80 שחר נ' פרידמן, פ"ד לח(1) 443 (1984)). היינו, מקום שבו בית המשפט מאשר הסכם רכושי המחריג את "חזקת השיתוף" החלה על בני זוג בהיותם ידועים בציבור, מוקשית מאוד בעיני העמדה לפיה יכול הוא לאשר בעת ובעונה אחת "בחדא מחתא" את אותו הסכם הבא להחריג ממשטר "איזון המשאבים" העתידי שטרם חל על בני הזוג. תרתי דסתרי. השוני המהותי בין המשטרים מצדיק הבחנה באישורם, הן נוכח "הכובע" שחובש בית המשפט כאמור לעיל, והן נוכח חשיבות ההבחנה בראי התכליות העומדות מאחורי ההסדר הקבוע בחוק.
- ובאשר לתכליות העומדות מאחורי ההסדר הקבוע בחוק יחסי ממון בכל הנוגע לאישור הסכמי ממון בין בני זוג. תכליות אלו כפי שהצביעה עליהן חברתי (הסכמה חופשית ומניעת קיפוח; יציבות וודאות משפטית; הסרת מתחים וצמצום מחלוקות) מתקיימות גם שעה שיידרשו בני הזוג לאשר את ההסכם שהתגבש ביניהם פעם נוספת בהיותם זוג נשוי ולמצער בני זוג צופים פני נישואים. אדרבה, שעה שהסדר הממון הקיים בשני המצבים שונה בתכלית, התכליות כולן תתגשמנה ביתר שאת כאשר בני הזוג שכרתו ביניהם הסכם בהיותם ידועים בציבור כשחל עליהם כברירת מחדל הסדר ממון של חזקת השיתוף, ייתנו את דעתם שוב על הסכם הממון הקיים ביניהם הבא להחריגם מברירת המחדל של הסדר הממון באיזון המשאבים. שמיים וארץ בין שני הסדרי הממון (וראו סקירה רחבה לעניין הבדלי משטרי יחסי הממון: דוד מינץ, השותפות הנישואית והערבות ההדדית בין בני זוג בפשיטת רגל - עיון מחודש דין ודברים ט 105 (2015)). בכך ודווקא משום כך, תינתן הסכמה חופשית של בני הזוג ויימנע קיפוח ויוסרו המתחים ביניהם.
- ועוד על תכלית "היציבות והוודאות המשפטית". חברתי סבורה כי נוכח קיומו של "קושי מובנה בהגדרה מדויקת של פרק הזמן שבו ניתן לאשר הסכם ממון לפני הנישואין על מנת שיינתן לו תוקף מכוחו של חוק יחסי ממון" (פסקה 40 לחוות דעתה), די בקבלת הצהרה על האפשרות שבני הזוג יינשאו בעתיד כדי שיאושר ההסכם. דעתי שונה גם בעניין זה. להשקפתי פתרון מעין זה המתלה את הסמכות של בית המשפט בהצהרתם (שיכולה גם להיות סתמית כדי להימלט מפנייה נוספת לבית המשפט) של בני הזוג תלויית הנסיבות והבלתי מוגדרת, הוא זה שיגרור אחריו חוסר וודאות משפטית בהעדר כללים ברורים וחדים שניתן ללכת לאורם והדבר יתיר את העניין תלוי בכל מקרה באופן שונה ויהווה כר נרחב למחלוקות עתידיות העלולות להתעורר בין בני הזוג. לעומת זאת קיים יתרון גדול בקביעת כללים משפטיים ברורים ולא אמורפיים (וראו לאחרונה לעניין כללים משפטיים ברורים בהקשרים שונים: רשות ערעור אזרחי 24895-06-25 כלל חברה לביטוח בערעור מיסים נ' פלוני, פסקה 49 [נבו] (5.3.2026); ערעור אזרחי 7672/22 קשתן נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ, פסקה 94 [נבו] (15.2.2026); ערעור אזרחי 35752-03-25 בר דעה נ' הממונה על התחרות, פסקה 22 [נבו] (21.9.2025); ערעור אזרחי 3290/23 עזבון המנוח אמין מנסור ז"ל נ' מדינת ישראל - משרד הביטחון, פסקה 30 [נבו] (30.7.2025)).
- לדעתי אפוא יש להימנע מהסכמים המסדירים ללא הפרדה ברורה את הזכויות והחובות של אותם צדדים, שכן להפרדה זו חשיבות מהותית. בעניין זה אסיים בדברים שנאמרו בעניין ערעור משפחה פלוני כדלקמן:
"לצד קווי הדמיון בין חיים של בני זוג ידועים בציבור לבין חיים של בני זוג נשואים, קיימים הבדלים מהותיים בין שתי צורות ההתקשרות. הבדלים אלה באים לידי ביטוי בין היתר במישור הממוני והרכושי (ש' ליפשיץ הידועים בציבור בראי התיאוריה האזרחית של דיני המשפחה (2005) עמ' 87-71, 193-153, 225-199; א' רוזן צבי דיני המשפחה בישראל בין קודש לחול (1990) עמ' 304-303; בערעור מיסים 4751/12 אלמוני נ' אלמונית [נבו] מיום 29.8.13, פסקה 24 לפסק דינו של השופט דנציגר). אלה מצדיקים הבחנה בין ידועים בציבור לבין בני זוג נשואים גם לגבי החוזים שהם כורתים. ראוי, כעניין של מדיניות שיפוטית, להימנע מחוזים המסדירים בהינף אחד ובלא הפרדה ברורה את הזכויות והחובות של אותם צדדים הן כידועים בציבור והן כנשואים. ערבוב כזה אינו רצוי, ויש בו לשבש את התחומים, להרבות מחלוקות וליצור פתח לבעיות מיותרות (עניין כהן, עמ' 686). כך במיוחד כאשר במועד כריתת החוזה מעמדו של הקשר בין הצדדים הוא של ידועים בציבור, בלא שיש בידיהם באותו שלב די נתונים באשר לסיכויים, לתזמון ולתנאים של תרחיש הנישואין" (עניין ערעור משפחה פלונית, פסקה 33; וראו גם: עניין כהן, עמ' 686).
- במקרה זה, כל האמור מקבל משנה תוקף נוכח העובדה שבהסכם שנכרת בין הצדדים נאמר באופן מפורש כי ברצון הצדדים כי ההסכם יאושר לפי חוק בית המשפט למשפחה - ולא לפי חוק יחסי ממון (כך ב"הואיל" האחרון וכך בסעיף 48 להסכם) וב"הואיל" השלישי כל שנאמר בו הוא כי "בני הזוג מעוניינים להסדיר את יחסי הממון ביניהם במסגרת הסכם זה שיעמוד בתוקפו במידה ויעברו להתגורר יחד ו/או יינשאו זה לזה". היינו הללו לא גילו במועד אישור ההסכם כל כוונה מיידית או עתידית להינשא אלא השאירו את הדבר לפניהם כאופציה בלבד - ובלשונם "במידה ו...". לא למצב שכזה התכוון המחוקק ובכך אין אפילו קרבה למועד "לפני הנישואין" הקבוע בחוק.
על כן, לו הייתה נשמעת דעתי הערעור היה נדחה.